שפת אמת לפרשת ניצבים תרנא
בפסוק קרוב אליך הדבר מ’ בפיך ובלבבך. פרש”י התורה נתנה לך בכתב ובע”פ. משמע דבכתב היא בלבבך כי דברי תורה נחקקים בלב איש ישראל כמ”ש עם תורתי בלבם. והוא פנימיות הלב חכם לימינו. והוא ל”ב נתיבות חכמה החקוקים בלב. וכ’ בלבבך ב’ לבבות ע”פ המדרש בחקותי חקים שהם חקוקים על היצה”ר שנק’ אבן והתורה נק’ אבן יבא אבן כו’. פי’ כמו היצה”ר שהוא גזירת הבורא כמ”ש הוא אמר ויהי. והוא מוטבע בטבע. כמו כן שם הקב”ה בטבע לב ישראל רשימות וחקיקות דברי תורה. ולכן נק’ אבן שהוא יסוד בל תמוט. והנה בשעת אמירת אנכי ה”א נחקקו אלה הדברים ונדחה לב כסיל לגמרי כדאיתא אלהים אתם כו’ חרות חירות. והי’ להם רק לב אחד והיא באמת חלק אלקית כמ”ש צור לבבי וחלקי. שהוא לבן של ישראל כדאיתא במדרשים. ואחר החטא שחזר היצה”ר מ”מ לב חכם לימינו נשאר בבנ”י ויכולין להטות לב כסיל בכח התורה. אך גם התורה שבלב צריכין לעורר בפה ע”י היגיעה בדברי תורה מאירין אותיות התורה שבלב. וכעין ד’ המדרש הנ”ל הוא בגמ’ בראתי יצה”ר בראתי תבלין זו התורה. אמרו ג”כ שהוא כמו בריאה מוטבע בלב איש ישראל. ובאמת זכו בנ”י לזה בקבלת ברית התורה. וז”ש על הפורק ממנו הברית בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה כו’ הצמאה. פי’ חלק לב חכם שיש באיש ישראל שאינו מושך להבלי עולם. והרשע שפורק עול איבד מתנה זו. ולכן הרשעים הם ברשות לבן. וע”י קבלת עול תורה זוכין ללב חכם הנ”ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
