שפת אמת לפרשת כי תבא- תרמג
בענין מצות ביכורים ואח”כ מעשר עני ואח”כ היום הזה כו’ מצוך ודרשו חז”ל המביא ביכורים עושה יום הזה כו’. הגם כי כ’ אצל מעשר עני השקיפה כו’. ופרשנו כי הכל תלוי בהראשית לכן סמוך לי’ כי תכלה לעשר שטוב אחרית דבר הוא מראשיתו. והנה מצות ביכורים הוא להתדבק בכח הראשית כמ”ש ראשית בכורי אדמתך תביא כו’. וכ’ בזוה”ק שכפי שמירת הראשית אין מתערב אח”כ פסולת לכן כ’ אח”כ ל”ת גדי בחלב אמו. שכשבנ”י קבלו התורה שהוא יום הביכורים הי’ חירות רק שע”י החטא בא תערובת טו”ר וכפי מה שמתדבקין בכח הראשית מתברר התערובות. וע”י הבאת הביכורים לבהמ”ק מתעורר גם בשמים ראשיתן של ישראל. כדאי’ בשביל בנ”י שנק’ ראשית. וכמו שהקב”ה חיבב את בנ”י ומסר להם הראשית של כל הבריאה כמ”ש חז”ל שעלו במחשבה קודם הכל. על אחת כמה וכמה שיש לנו ליתן כל הראשית אליו ית’ תמיד. וז”ש ה’ האמרת וה’ האמירך פרש”י לשון חשיבות שצריכין בנ”י לזכור תמיד בהש”י ולהחזיר כל ראשית וכל דבר חשוב אליו ית’ וכמו כן הקב”ה מחבב את בנ”י יותר מכל מה שברא בעולם. ובמד’ תנחומא ראה מרע”ה שבהמ”ק עתיד לחרוב וביכורים עתידין ליפסק ותיקן שלש תפלות כו’. כי אמרו חז”ל הפאה והביכורים אין להם שיעור. כי התדבקות עד השורש והראשית היא מאין סוף ואין תכלית. וזה הרמז של פאה וביכורים לתת הראשית והתכלית האחרית להש”י כמ”ש בשכבך ובקומך. וזה המשך כי תכלה לעשר אחר מצות הביכורים. ובכל עת הבאת הביכורים התדבקו בשורש הראשית ממדרגה למדרגה עד שורש התורה שהיא יום הביכורים. ובכל יום יש הארה מקבלת התורה כמ”ש אנכי מצוך היום ומחדש בכל יום בטובו מ”ב. רק הגשמיות והתערובות מכסה וע”י מצות אלו מתברר הטוב. [וז”ש וענית ואמרת עני’ היא על התורה שניתן בסיני שהוא התעוררות מלמעלה ה’ האמירך. וע”י התעוררות שלמטה היא בחי’ תורה שבע”פ את ה’ האמרת]. ועתה תפלות במקום תמידין איתקון וע”י ג’ תפלות זוכין לעורר התחדשות מהארת החיות של התורה שבכל יום. וכנראה שבהבאת ביכורים פעם א’ בשנה ניתקן מה שצריכין עתה ג”פ בכל יום. וז”ש שעתידין ביכורים לפסוק שאז הי’ התחברות עד שורש הראשית בלי הפסק בעבודת בהמ”ק שנק’ נחלה ואמרו חז”ל נחלה אין לה הפסק:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
