שפת אמת לפרשת האזינו- תרנו
בפסוק זכור ימות עולם כו’ בזוה”ק שיתא יומי בראשית כו’. דכתיב ששת ימים עשה ה’ את השמים. ואלו הששת ימים הם מעשה ידיו של הקב”ה. ועליהם כתיב תמים פעלו והם באחדות כי פי’ תמים שיש בכל נקודה הכל. וזה בחי’ מעשה בראשית. ולכן כתיב בשבת ויכל כו’ מלאכתו וישבות מכל מלאכתו. כי מאותן הששת ימים נמשך אח”כ כל הזמנים ממדריגה למדריגה ונתלבשו בטבעיות. אבל בנ”י יכולין לזכור אותן הששה ימים בכח השבת. לכן שבת זכרון למעשה בראשית. ואין לזה חלק רק לבנ”י הדבקים באחדות כמ”ש חלק ה’ עמו. אבל הנטבעים בתוך הטבע אין להם חלק בזה. ולכן כ’ בינו שנות דור פי’ השינוים שנעשו אח”כ מדור לדור בהפרידו בני אדם. לכן כ’ ביני ובין בני ישראל אות הוא כו’ כי ששת ימים עשה. שבנ”י יודעין זה הכח השורש ויכולין להעיד על מעשה בראשית. עוד פי’ זכור ימות עולם כמ”ש ימים יוצרו ולא אחד בהם שהוא שורש הצורה של אדם קודם שנתלבש בגוף כדפרש”י שם. והנשמה כשבאה לעולם נשכח ממנה הכל כדאיתא במדרשות. אבל איש ישראל צריך לזכור הימים הנ”ל בכח תורה ומצות ושבת שיש נשמה יתירה והיא מעלמא דזכירה. כתיב בי’ זכור את יום השבת פי’ באמצעיות יום השבת תוכל לזכור ימות עולם הנ”ל. ולא לטבוע בעלמא דשיקרא שמשכח הכל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
