שפת אמת לפרשת תצוה- תרמז
במדרש ואתה תצוה כו’ הה”ד נר מצוה כו’. כי רמ”ח איברי האדם הם כלים לאורות הנשמה. וע”י המצות נתקן הגוף להיות מקבל הארת הנשמה. ואיתא רמ”ח עם אהבה ויראה גי’ נ”ר. היינו שע”י דחילו ורחימו פרחין לעילא המצות. ועי”ז נגמר הרמ”ח איברים להיות כלי מתוקן לקבל האור ואז נק’ נר. וכמו כן על ידי עבודת הכהן בביהמ”ק נתקנו נפשות בני ישראל לקבל הארה עליונה כענין המצות. ולכן כתיב לשון תצוה. וכ’ יערוך כו’ מערב עד בוקר כו’. ודייק מו”ז ז”ל דלכן כתיב בלשון הערכה כי עיקר הדלקה הי’ בכח עליון. וכמ”ש שתהי’ עולה מאלי’. רק שע”י הערכת הכהן בא ההארה. ונ”ל עוד דמה מערב עד בוקר הלא הדליק רק פ”א. ויתכן לרמוז כמ”ש חז”ל במרע”ה ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב וכי אפשר לומר כן רק ללמדך שהדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית דכתיב בי’ ויהי ערב כו’. וכמו כן נאמר בעבודת הכהן בביהמ”ק שעי”ז נתקן מעשה בראשית ממש. ולכן נק’ קרבנות שנתקרבו התחתונים לעליונים בכח עבודת הכהן. ובמשה רע”ה כתיב מן הבוקר עד הערב שהוא שושבינא דמלכא. והוא המשיך עליונים לתחתונים כמו שהוריד התורה מן השמים שהוא שלוחו של הקב”ה. ואהרן שושבינא דמטרוניתא והוא קירב התחתונים לעליונים. והוא שלוחם של בני ישראל לכן כתיב מערב עד בוקר ודו”ק:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
