שפת אמת שמיני- שנת תרמהבפסוק קרב אל המזבח פרש”י למה אתה בוש לכך נבחרת. ופי’ המפרשים לכך נבחרת הואיל ואתה בוש. ובמ”א כתבנו כי עתה הי’ צריך להיות התיקון בבחי’ בע”ת. ורמזו במד’ דלכך כתיב ויהי לשון צער מה שלא הי’ מרע”ה הכהן כי אז היו במדריגת צדיקים גמורים. וב’ צדיקים אלו היו מוכנים להיות עובדי המקדש דכתיב משה ואהרן בכהניו. כי הכהן השליח צריך להיות בטל לגמרי אליו ית’ כמ”ש אצלם ונחנו מה. ופ”א כתיב ואהרן מה הוא. כי הי’ להם ביטול הגמור. רק מרע”ה הי’ עניו בבחי’ צדיק גמור. ואהרן בא אל הביטול בבחי’ בע”ת. ויתכן לומר כי העניוות בבחי’ צדיק גמור אינו בוש לקרב עצמו. וכשהעניוות בא ע”י התשובה צריך התקרבות. והכלל שעיקר עבודת הכהן הוא ע”י הביטול לכן נענשו נדב ואביהוא כדכ’ אשר לא צוה כו’. וזה עצמו נכלל במאמר ונקדש בכבודי. פי’ שצריכין לידע שכל עבודת הכהן הכל כח כבודו ית’ ממש. ולא יהי’ העבודה דבר נפרד כלל. וזה החטא אשר לא צוה. ומרע”ה ואהרן הי’ להם בחי’ הביטול לגמרי בלי שום פירוד. דכ’ עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. י”ל על מדריגת צדיק גמור ובע”ת שהוא בחילא סגי וזה משרתיו אש לוהט והוא אהרן משרת ה’:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
