שפת אמת יתרו- שנת תרמחבמדרש עלית למרום שבית שבי יכול מפני ששבה אותה נטלה חנם ת”ל לקחת. יכול צריך ליתן דמים ת”ל מתנות. דהנה באמת התורה מיוחד לבנ”י מתחלת הבריאה. כמ”ש חז”ל בשביל התורה שנק’ ראשית ובשביל ישראל שנק’ ראשית. ולכן הי’ התורה למעלה שבי. וכמ”ש ז”ל עיקר שכינה בתחתונים היתה והרשעים סלקוה למעלה. וע”ז כ’ להפרע מן הרשעים שמאבדין העולם כו’. וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות. והיא התורה שנק’ טוב שזכו בנ”י להמשיך התורה והשכינה בעוה”ז. שבית שבי הוא כמו שדרשו ז”ל בפסוק וישב ממנו שבי ובפסוק ושבית שביו. ולכן הו”א שיטלנה חנם הואיל ושייכה לבנ”י. אך צריך לייגע עצמו למצוא מקום לקבל התורה. כמ”ש והתקן עצמך. וכ’ והיו נכונים ליום השלישי. וזהו לקחת מתנות כמ”ש ז”ל יגעתי ומצאתי תאמין. ואא”ז מו”ר ז”ל עמד ע”ז הלשון כי לא שייך מציאה רק בדבר הבא בהיסח הדעת. ובמה שבא ע”י יגיעה איך יתכן לומר לשון מציאה. והשיב כי אין בכח היגיעה לבוא למעלת התורה. רק ע”י היגיעה זוכין למצוא התורה בבחי’ מתנה ומציאה. וזהו לקחת מתנות. ונ”ל עוד כי הוא לרמוז שהגם שאין אדם מרגיש התועלת בכמה יגיעות. אבל האמת כי בכל יגיעה זוכין לתורה בזמנים אחרים כמ”ש שלח לחמך ע”פ המים שהוא היגיעה בתורה שנק’ מים וכמ”ש לכו לחמו בלחמי. וכל הכוחות שמניחין בלימוד התורה. הסוף ברוב הימים תמצאנו. כי התורה למעלה מן הטבע. אכן הקב”ה נתן זמנים ושעות שנפתחים שערי התורה. וכפי היגיעה בכל עת בתורה. זוכין לזו השעה שנפתח שער התורה. וכמו כן בשבתות וי”ט. לקחת הוא בימי המעשה שבא ע”י עבודה ויגיעה. וע”ז כ’ ששת ימים תעבוד כו’ מלאכתך. יגיעת האדם. ויום השביעי כו’ לה’ שהוא מתנות כמ”ש מתנה טובה יש לי שהארה המתגלה בש”ק א”א להשיג בכח יגיעת האדם. רק במתנה כנ”ל. וע”ז רמזו לא עליך המלאכה לגמור. כי מאדם הוא ההתחלה. כמ”ש פתחו לי כחודה של מחט. הוא יגיעת האדם בימי המעשה. ואנכי אפתח לכם כפתחו של היכל ואולם הוא בש”ק כמ”ש ביום השבת יפתח:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
