שפת אמת נשא- שנת תרנדבמדרש יקרה היא מפנינים מכ”ג שנכנס לפני ולפנים ומבכור שיצא ראשון ע”ש דכתיב תורת ה’ תמימה פי’ תמימה שבכל אות ואות נמצא כל התורה כי התורה שמו של הקב”ה וכדאיתא קוב”ה ואורייתא כולהו חד וכן פתח הקב”ה אנכי ה’ אלקיך לומר כי התורה היא אלקות וכמ”ש ואל מי תדמיוני ואשוה. כמו כן כתיב כל חפציך לא ישוו. ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה כי בכל אות יש הכל ולכן היא משיבת נפש. וכל התשובה היא בכח התורה שהיא תמימה ולכן יכול כל אחד למצוא תקונו ושורשו ע”י אות אחת שבתורה. אך באמת הוא כפי מה שהיא התורה יקרה אצלו מכל חפציו ממש. כך יוכל להתדבק באור התורה. וכל חפציך לא ישוו הפי’ כי אין האדם זוכה לרצון האמת רק בכח התורה כדכתיב הנחמדים מזהב ונקראת חמדה גנוזה שאין חמדה ותשוקה בעולם כמו התורה רק אין זוכין לחמדה הגנוזה רק ע”י רוב יגיעה בתורה. וזה משיבת נפש שמחזרת התשוקה והרצון. שבאמת קודם החטא הי’ כל תשוקת האדם אל הבורא ית’ כמו שנותן השכל שכל פעולה נמשכת אחר הפועל והנברא אחר הבורא. אך החטא מבדיל ולכן התורה משיבת נפש. פי’ נפש. רצון. כמו יש את נפשכם. ובאמת התשוקה היא כפי הארת הנשמה באדם דכתיב ויפח כו’ ויהי האדם לנפש חי’ שקודם החטא שהי’ לו הנשמה בשלימות הי’ כל תשוקתו ודבקותו בחי החיים. והנה כמו כן בקבלת התורה דאיתא שיצאה נשמתן והתורה החזירה להם ע”ש שדרשו כן בפסוק משיבת נפש. והוא כנ”ל שלכן יצאה נשמתן שיקבלו אח”כ ע”י התורה הנשמה עליונה כמו שהי’ קודם החטא וזהו משיבת נפש אותו הנפש שנאבד ע”י החטא. לכן נק’ שבועות יום הביכורים שניתן לנו נפש חדשה מן השמים. וז”ש נשבעין ועומדין מהר סיני. שכ’ לא תשא כו’ שם כו’ אלקיך לשוא פי’ זה החיות אלקית שקבלו בקבלת התורה צריכין לשמור מאוד כענין שכתוב אשר לא נשא לשוא נפשי. ויתכן לישב בזה מה שאמרו אבותינו היים הזה ראינו כי ידבר כו’ וחי ועתה למה נמות והלא מסרו נפשותם. אך באמת בראותם כי זכו לקבל נשמה חי’ הי’ יקר להם מאוד זה הנפש החדש שקבלו בהר סיני:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
