שפת אמת לראש השנה- תרמו
בפסוק אשרי העם יודעי תרועה דרשו חז”ל שיודעין לרצות את בוראם בתרועה. דאיתא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו’ ובמה בשופר. דכ’ עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר כי באמת בנ”י נקראו בנים. והמה ממליכין אותו ית’ בבחי’ מלך על עבדיו וזה התפארת שהגם שהם בנים יודעים הם כי אינם כדאי אף להיות עבדיו. וזהו הנוסח שתקנו אם כבנים אם כעבדים. שבנ”י יודעים הגם כי יש להם בחי’ בנים על כל זה עבדיו הם ומחבבים את קבלת מלכותו עליהם. וזהו שתמליכוני עליכם ובמה בשופר יתכן שקאי על המלכות ג”כ שהגם שהם בנים עכ”ז המה ממליכים אותו. וזהו עיקר העדות של בנ”י כמ”ש במ”א. וזהו עצם הדעת כמ”ש חז”ל שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה. ומכלל דכ’ יודעי תרועה משמע שהשופר נותן דעת לבנ”י. והוא עפ”י המשנה חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו כו’ וזהו החיבה יתירה הוא רק לבנ”י כמ”ש אתה הראת לדעת. והוא שזוכין לקבל הנשמה יתירה שהיא עצם הצלם והדמות של האדם שע”ז נאמר אדם אתם אתם קרוין אדם וע”ז הצורה חל נועם ה’. והוא שופרא דאדם והוא השופר שנמשך הארת הנשמה והדעת ע”י הקול שופר. ולכן עי”ז באור פניך יהלכון. ועל ידי זה מתעורר הרחמים בשמים כמ”ש חז”ל כשבנ”י תוקעין הקב”ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. כי עיקר הרחמים למעלה על הנשמה שהם מעשה ידיו של הקב”ה כמ”ש ונשמות אני עשיתי כמ”ש בס’ שערי תשובה מר”י ז”ל. וכמ”ש כרחם אב על בנים ומי שיש לו בן יגע בתורה מתמלא עליו רחמים כדאיתא במד’ תולדות. ולכן ע”י השופר שמתעורר הנשמה של בנ”י הקב”ה יושב על כסא רחמים:
לעילוי נשמת אריה לייב בן יצחק ורחל אייכנבאום
