שפת אמת לפרשת ויצא- תרמד
בפסוק והאבן גדולה ע”פ הבאר. והול”ל ואבן גדולה. ויתכן לרמוז כי האבן מכשול שהוא היצה”ר הוא נמצא בכל מקום אבל עפ”י הבאר הוא גדול ביותר. והוא שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא עבודה שבלב שהיא בחי’ הבאר תורה שבע”פ שהיא תפלה וע”ז מבקשין ה’ שפתי תפתח. וכל מגמת היצה”ר לעכב התפלה כידוע לכל עובד ה’ וכדאיתא מאן דנצח לחוויא לנסוב ברתא דמלכא. והאמת כי אין עצה להתפלה. רק כפי עבודת האדם בכל מעשיו כך הוא יכול לפתוח פה בתפלה. לכן קראוה עבודה שבלב שתלוי בהשתוקקת הלב בכל היום בכל מעשיו. וזה הרמז ונאספו שמה כל העדרים שזה תכלית הנולד מכל העבודות. וביעקב כתיב ויגל דרשו כמעביר הפקק מעל פי החביות. הרמז כי הצדיק יודע ומבין כי זה האבן הוא טוב לשמירה מעולה כמו שהחביות צריך פקק לשמור מהפסולת. והעומד בחוץ נדמה לו כאלו ח”ו משמים מעכבין אותו. ומשימין אבן על לבו. אבל הוא רק לטובה. וכתיב ויגש יעקב יתכן לרמוז כמ”ש במדרש ויגש אברהם לג’ דברים פיוס ומלחמה כו’ כמ”ש בוא וקרב ע”ש. והרמז לג’ התפלות בכל יום שמסתמא הם ג’ מיני תפלות בפיוס ובמלחמה כו’. ובכל אלה הג’ עדרי צאן יכולין לגלול האבן:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
