שפת אמת לפרשת כי ויקהל- תרנא
ויקהל משה. סמך מצות השבת לתרומת המשכן. כי שניהם ענין אחד. השבת הוא תרומה בזמן כמ”ש ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת שמשייר ברכה וקדושה לכל הימים. וכמו כן יש תרומה במקום לעשות משכן וביהמ”ק. וזה משייר ברכה וקדושה לכל המקומות. וכמו כן חכמי לב וכהן הוא תרומה בנפשות. וזה הוא בחי’ קהילת הכלל כשנעשין אחד. ומוציאין ראשית מן הכלל. מתעלה ע”י הראשית כל הכלל. כשמתבטלין הכל אל התרומה כנ”ל. והנה כן הוא בקדושת שבת שצריכין ימי המעשה להיבטל אל השבת. וזה הרמז במנורה שלשה קני מנורה מצדה האחד כו’. הם ג’ ימים דקמי שבתא וג’ ימים דבתר שבתא. דאיתא זכור מלפני’ שמור מלאחרי’ ע”ש במכילתא. פי’ השבת משייר קדושה. וצריכין בג’ ימים דבתר שבתא לשמור הארת הקדושה הנשארת. וזוכין אח”כ בג’ ימים דקמי שבתא לזכור ולהשתוקק להכין אל השבת. ואז השבת העתיד מסייע גם לפניו. ומי שישנו בשמירה ישנו בזכירה. ויש לרמוז עוד בפסוק וכפתר תחת שני הקנים כו’ וכפתר תחת שני הקנים כו’. דהנה איתא שבג’ ימים דקמי שבתא יש לשמור בכל יום הארת הנשמה יום ד’ ה’ ו’ הוא נפש רוח נשמה. מעשה דיבור ומחשבה. להכין אל השבת. וכמו כן אב”ג נשמה רוח נפש ע”ש בדברי האר”י ז”ל. וידוע שג’ סעודות שבת נותנין ג”כ אלה הג’ נפש רוח נשמה. ונמצא כל סעודה סועד לב’ ימים. כי ג’ שבתות יש מול נר”נ. וכל שבת מסייע ליום א’ שלפניו ויום א’ שלאחריו. [ואח”כ מצאתי בספרים כי סעודה א’ נגד יום א”ב כו’. ולי נראה כמ”ש כי סעודה אחת יום א’ ו’ וסעודה א’ ב”ה וסעודה א’ ג”ד]. והוא הרמז בג’ כפתורים לג’ שבתות שבג’ סעודות. וכפתר הוא חיבור זכור ושמור. לחם משנה. כי בשבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ובימי המעשה מתפשטין לב’ ימים כנ”ל זכור לפני’ ושמור לאחריה. [רמז לדבר כפת”ר גי’ ש”ת הוא יסוד השבת ובצירוף ב’ הקנים הוא שב”ת]:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
