סגירה

האם התנגדו הנביאים לעבודת הקרבנות?

ח' אלול תשע"ז
כוזרי מאמר שני פסקה מ"ה

הרב אברהם וסרמן

פסקה סד אָמַר הֶחָבֵר: וְהַסַּנְהֶדְרִים הָיוּ מְצֻוִּים שֶׁלֹּא תֵעָלֵם מֵהֶם חָכְמָה מֵהַחָכְמוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַדִּמְיוֹנִיּוֹת וְהַהֶסְכֵּמִיּוֹת עַד שֶׁהַכְּשָׁפִים וְהַלְּשׁוֹנוֹת הָיוּ יוֹדְעִים. וְאֵיךְ יִמָּצְאוּ תָדִיר שִׁבְעִים זְקֵנִים חֲכָמִים,אִם לֹא תִהְיֶינָה הַחָכְמוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת קַיָּמוֹת בָּאֻמָּה, וּבְעֵת שֶׁיָּמוּת זָקֵן אֶחָד, יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו כָּמוֹהוּ, וְאֵיךְ לֹא יִהְיֶה זֶה, וְכֻלָּם צְרִיכִים אֲלֵיהֶם בְּתוֹרָה: הַטִּבְעִיּוֹת, מֵהֶם צְרִיכִים אֲלֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, לָדַעַת הַכִּלְאַיִם וּלְהִזָּהֵר מֵהַשְּׁבִיעִית וְהָעָרְלָה, וּבְהַכָּרַת הַצֶּמַח וּמִינָיו,כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ עַל מַה שֶּׁנִּבְרְאוּ עָלָיו וְלֹא יִתְעָרֵב מִין בְּמִין.חָכְמָה גְדוֹלָה, אִם הַשְּׂעוֹרָה הַנִּקְרֵאת כַּנְדְּרוֹס דֶּרֶךְ מָשָׁל-מִמִּין הַשְּׂעוֹרָה, אוֹ הַשִּׁפּוֹן מִמִּין חִטָּה, אוֹ הַכְּרַבְתּוֹר מִמִּין הַכְּרוּב, וִידִיעַת כֹּחוֹת שָׁרְשֵׁיהֶם וְשִׁעוּר הִפָּשְׁטָם בָּאָרֶץ, וּמַה שֶּׁיִּשָּׁאֵר לְשָׁנָה אַחֶרֶת וּמַה שֶּׁאֵינוֹ נִשְׁאָר, לָדַעַת כַּמָּה יֻנַּח בֵּין מִין לְמִין בַּמָּקוֹם וּבַזְֹמָן. וּבְהַכָּרַת מִינֵי הַחַיִּים לָעִנְיָן הַזֶּה, וּלְעִנְיָן אַחֵר, בְּמַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ אֶרֶס וּמַה שֶּׁאֵין לוֹ אֶרֶס, וִידִיעַת הַטְּרֵפוֹת אֲשֶׁר הִיא יוֹתֵר דַּקָּה מִכָּל מַה שֶּׁזָּכַר אוֹתוֹ אֲרִיסְטוֹ מִידִיעַת מְמִיתֵי הַחַיִּים, לְהַרְחִיק מֵאֲכִילַת הַמֵּתָה, וּבַמְעַט אֲשֶׁר נִשְׁאַר בְּיָדֵינוּ מִן הַחָכְמָה הַזֹּאת מַה שֶּׁהַדֵּעוֹת תְּמֵהוֹת עָלָיו. וּבִידִיעַת הַמּוּמִים אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָם מִתְעַכְּבִים הַכֹּהֲנִים מֵעֲבוֹדָה וּמוּמֵי הַבְּהֵמוֹת, שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְקָרְבָּן, וְהַבְדָּלַת מִינֵי הַזִּיבוֹת לָאִישׁ וְלָאִשָּׁה, וְכַמּוּת הֶקֵּפֵי הַנִּדּוֹת, וּבִפְרָטָיו חָכְמוֹת שֶׁאֵין בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל עֲלֵיהֶן בְּדֶרֶךְ סְבָרָתוֹ מִבְּלִי עֵזֶר אֱלֹהִי. וּבְחָכְמַת הַגַּלְגַּלִּים וַהֲלִיכוֹתָם, מַה שֶּׁהָעִבּוּר קְצָת תּוֹלְדוֹתֶיהָ,וּגְדֻלַּת מַעֲלַת תֹּכֶן הָעִבּוּר יְדוּעָה, וּמַה שֶּׁנִּקְבַּע בָּהּ לְאֻמָּה זֹאת הַדַּלַּת הַחֹמֶר הַחֶזְקַת הַצּוּרָה. וְאֵיךְ אֵינֶנָּה כֵּן, וְהִיא אֵינֶנָּה מֻרְגֶּשֶׁת בֵּין הָאֻמּוֹת מִמִּעוּטָהּ וְדַלּוּתָה וְגָלוּתָהּ, וּמְחַבֶּרֶת אוֹתָהּ שְׁאֵרִית הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית חִבּוּר שֶׁהֵם בּוֹ כְאֶחָד. וּמִן הַמֻּפְלָא שֶׁבָּהּ, הָעִבּוּר עַל הָעִקָּר הַמְקֻבָּל מִבֵּית דָּוִד מִתְּקוּפַת לְבָנָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה מִכַּמָּה אֲלָפִים וּמֵאוֹת שָׁנִים,וּכְבָר נִשְׁתַּנּו קְבוּעֵי הַקּוֹבְעִים מִיָּוָן וְזוּלָתָם וְהֻצְרַךְ בָּהֶם לְתִקּוּן וְתוֹסֶפֶת אַחַר מֵאָה שָׁנָה, וְזֶה נִשְׁאַר עַל אֲמִתָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִתְלָה בַנְּבוּאָה. וְאִלּוּ הָיָה נִכְנָס שׁוּם שִׁנּוּי בְּחֵלֶק אֶחָד בָּעִקָּר,הָיָה הַיּוֹם הַהֶפְסֵד גָּדוֹל מְאֹד לְרֹחַק מַה שֶּׁיִּמָּצֵא בֵין הַמּוֹלָד וְהָרְאִיָּה, וְכֵן מִבְּלִי סָפֵק הָיְתָה אֶצְלָם תְּקוּפַת הַחַמָּה וְזוּלָתָהּ מֵהַכּוֹכָבִים. אֲבָל חָכְמַת הַמּוּסִיקָה, חָשׁוּב בְּאֻמָּה שֶׁהִיא מְכַבֶּדֶת הַנִּגּוּנִים וּמַעֲמֶדֶת אוֹתָם עַל הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעָם, וְהֵם בְּנֵי לֵוִי, מִתְעַסְּקִים בַּנִּגּוּנִים בַּבַּיִת הַנִּכְבָּד בָּעִתִּים הַנִּכְבָּדִים, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַפַּרְנָסָה בְּמַה שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים מֵהַמַּעַשְׂרוֹת וְלֹא הָיָה לָהֶם עֵסֶק זוּלָתִי הַמּוּסִיקָה. וְהַמְּלָאכָה נִכְבֶּדֶת אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, כַּאֲשֶׁר הִיא בְעַצְמָהּ אֵינָהּ גְּרוּעָה וְלֹא פְחוּתָה, וְהָעָם מֵחֲשִׁיבוּת הַשֹּׁרֶשׁ וְזַכּוּת הַטֶּבַע כַּאֲשֶׁר הֵם, וּמֵרָאשֵׁיהֶם בַּמְּלָאכָה:דָּוִד וּשְׁמוּאֵל. וּמַה תַּחֲשֹׁב בַּמּוּסִיקָא, הֶהָיוּ יוֹדְעִים אוֹתָהּ אִם לֹא?