גט ליוצאי המלחמה בזמן הזה

גט ליוצאי מלחמה בזמן הזה

1) תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ט עמוד א:

וכי תימא, מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה? התם אונס הוה. ואיבעית אימא, כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו, דכתיב: ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח; מאי ואת ערובתם תקח? תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה.

2) רש"י מסכת כתובות דף ט עמוד ב:

גט כריתות כותב לאשתו - שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו והרי מת אוריה במלחמה.

דכתיב - במלחמת שאול ואת אחיך כו' ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו עושין כן.  דברים המעורבים בינו לבינה - אלו קדושין.

3) תוספות מסכת כתובות דף ט עמוד ב:

כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו - פי' בקונטרס שאם ימות במלחמה יהא גט משעת כתיבתו וקשה לר"ת דא"כ מאי כל היוצא אם לא מהני אלא למי שאין לו בנים ויש לו יבם ועוד דתנן במי שאחזו (גיטין עג. ושם) מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר הרי היא כאשת איש לכל דבריה וקאי אמאי דקתני לעיל מינה הרי זה גיטך מהיום אם מתי.

ומיהו יש לחלק בין מהיום לפירש בהדיא שיחול משעת כתיבה דע"כ משעת כתיבה קאמר שיהא גט ועוד נראה דאפי' אמר מהיום יש ליישב פי' הקונטרס דלאו דוקא פירש שאם ימות במלחמה אלא היו מתנים אם לא יחזור מן המלחמה ואגב ריהטיה נקט בקונטרס אם ימות דסתם מי שאינו חוזר מן המלחמה אינו חוזר לפי שמת אלא ה"ה אם נשבה והשתא מהיום דהכא אין שייך לומר מעת שאני בעולם כההוא דמי שאחזו אלא מהיום מיום כתיבה קאמר ואם תאמר והרי חזר אוריה ונתבטל הגט ויש לומר שהיה מתנה אם לא יחזור בסוף המלחמה והרי לא חזר לבסוף וניחא לפירוש זה הא דאמרינן בפרק הזהב (ב"מ נט. ושם) נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים ומפיק ליה מהאי מעשה דבת שבע דספק אשת איש הואי דדלמא יחזור מן המלחמה.  ור"ת מפרש כותב גט כריתות לגמרי בלא שום תנאי ולפי' קשה אמאי קרי לה ספק אשת איש הא הואי גרושה גמורה ואר"ת דקרי לה ספק אשת איש לפי שהיו מגרשין בצינעא שלא יהא נודע ויקפצו עליהם בני אדם לקדשם ולפי' הקונטרס קשה קצת איך בא עליה למה לא היה ירא שמא יחזור.

4) חידושי הרשב"א מסכת כתובות דף ט עמוד ב:

כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו, פי' גט גמור כדי שאם מת או גולה או נאבד במלחמה שלא תתעגן בשוב אנשי המלחמה ולא שב ובצינעא היו מגרשין כדי שלא ירגישו אחרים בדבר ויקפצו עליה לישאנה, ומה שהיו מביישים פני דוד הבא על אשת איש מיתתו במה כדאיתא במציעא (נ"ט א'), תנאי היא ולאותן שאומרים שאשת איש היתה ולא אסרוה משום דאונס הוה, אי נמי מלבינים היו פניו לומר שאשת איש היתה לפי שלא גירש בפרהסיא אלא בצינעא, ומה שהנביא מקנטרו לפי שעשה שלא כהוגן שאינם מגרשין אלא שלא תתעגן ובטוחין היו בנשותיהן לנעול בפניהם, ורש"י ז"ל פי' בענין אחר וזה עיקר.

5) חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף ט עמוד ב:

כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. פרש"י ז"ל שהיה כותב גט כריתות על מנת שאם ימות, והקשה ר"ת ז"ל דא"כ לא היה גט זה אלא למי שיש לו אחים ואין לו בנים דלא תפול קמי יבם ואלו אנן אמרי' שכל היוצא למלחמה היה עושה כן, וי"ל דכל היוצא לאו דוקא אלא כל היוצא שהיה צריך לכך.

6) מרדכי מסכת גיטין פרק מי שאחזו רמז תכג:

[דף עב ע"א] מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט ורבינו יחיאל מפרי"ש היה רגיל בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספיקות וגמגום והיה מזקיקם לקבל חרם תקנת הקהלות לישא זה את זה (*כשיעמוד) מיד [*כשיעמוד] או לקיים ולהבטיח במשכונות לישא זה את זה לשון רבינו פרץ ברבי אליהו.

7) שו"ת מהר"ם מלובלין סימן קכב:

אין זה קושיא כלל דר"י מפרי"ש לא בא לתקן בזה כדי שתהא גט גמור אף לאחר שתעמוד כדי שלא תצטרך לינשא לו כשיעמוד אלא בא לתקן כדי שיהא גט גמור בלי שום ספק. ובזה יש חילוק בין מגרש על תנאי בפירוש בין מגרש בסתם ועל ידי התקשרות. שאם מגרשה בפירוש על תנאי כדינא דגמרא. ומתנה הבעל בעצמו את התנאי היה צריך לומר אם לא מתי וכו'. ואם מתי מחולי זה וכו'. ויש חילוק בין הפוסקים אם צריך לומר מעכשיו אם מתי או מהיום אם מתי ובשביל זה נהג ר"י מפרי"ש לגרש סתם ולא להזכיר שום תנאי רק שקודם זה יבטיחו אותו שישאו זה את זה כשיעמוד בחרם הקהלות דאז אף על גב דאמרו לו קודם הנתינה שכשיעמוד תחזור ותנשא לו ועל דעת כן נתן לה הגט. מ"מ אם ימות הוא מגורשת בלי שום ספק ואינה זקוקה ליבם בלי שום ספק וגמגום. כדאיתא בהדיא במרדכי וז"ל מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי וכו' פירש ר"ת בסידור גט שכ"מ שלו ניחא לי מעכשיו אם מתי. ממהיום אם מתי. דאם מת באותו היום לא ידענא מה אדון ביה. ומיהו אמר הרב רבי פרץ זצ"ל כי לפי המשנה משמע דאין חילוק בין מהיום ובין מעכשיו וכו' ומסיק ורבינו יחיאל מפרי"ש היה רגיל בגט שכ"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספיקות וגמגום. והיה מזקיקם לקבל תקנות הקהלות לישא זה את זה כשיעמוד מיד וכו' עכ"ל. הרי מבואר בהדיא דמשום חילוק דמהיום ודמעכשיו הנהיג ר"י מפרי"ש הכי ולא בשביל דבר אחר.

8) משכנות יעקב אהע"ז סי' ל"ד:

בענין שכ"מ שגירש סתם בלי תנאי רק שהבטיחו לו כנהוג ואח"כ כשחזר לאיתנו אינה רוצה להינשא לו:... שקשה מאד לענ"ד להקל בענין זה להתירה לשוק אף אם תרצה לעבור חרם ולעמוד בעונש, דהא ודאי סמכא דעתו דבעל שלא לגרש רק אדעתא דהכי אף בלא שום תנאי מעיקר דינא כמו מתנתו... וכ"ש דסמכא דעתיה על ההבטחות ואם ידע דקילו ליה נדרי לא היה מגרשה רק על תנאי ומה יעשה שאין מניחים לו להוציא תנאי ואומרים לו שדי בכך ולא ידאג, וכל המשתדלים בדבר לנתק מוסרות הזווג קורא אני עליהם נשי עמי תגרשון... וכבר היה מעשה בימי הסמ"ע ומהר"מ מלובלין ז"ל בגט שכ"מ מותנא... הרב מהר"מ צווח ככרוכיא לבטל הגט.

ולפי"ז ארווח לן מה שהותרה בת שבע לדוד ובכל זאת נענש עליה ..לפי זה אוריה שחזר באמצע המלחמה ודעתו לחזור למלחמה הגט לא בטל ואעפ"י שלבסוף נהרג ונתגרשה למפרע הרי שהיא הייתה ספק א"א אעפ"י שגירשה  בלי בתנאי כדעת ר"ת.

9) תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עב עמוד ב:

זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק כו'. אמר רב הונא: גיטו כמתנתו, מה מתנתו אם עמד חוזר, אף גיטו אם עמד חוזר; ומה גיטו אף על גב דלא פריש, כיון דאמר כתובו - אף על גב דלא אמר תנו, אף מתנתו כיון דאמר תנו - אף על גב דלא קנו מיניה.

10) רש"י מסכת גיטין דף עב עמוד ב:

אף גיטו אם עמד חוזר - ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפילו לא אמר אם מתי אלא יהב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת.

אף על גב דלא אמר תנו - כדתנן בהאומר התקבל (לעיל /גיטין/ סה) רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כיון דאמר כתבו אף על גב דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר.

11) מהרש"א חידושי הלכות מסכת גיטין דף צ עמוד ב:

למען ידעו הדורות להבין ולהורות. בגט שכ"מ שנותנין בדורות הללו בסתם בלי שום תנאי ע"פ תיקון הר"י מפרי"ש. הנה אחרי אשר זכיתי בעזה"י ללמוד מסכת גיטין אמרתי כי יסודו הוא בעצמו מה שפירש ר"ת בתוספות בפרק מי שאחזו אההיא דכל היוצא למלחמת בית דוד כו' ולכך היתה בת שבע מותרת לדוד שהיו נותנין גט גמור בלי שום תנאי ובצנעה וכשחוזר מן המלחמה היה כונסה והיתה בת שבע פנויה גמורה כו' ולפי שגירשה בצנעה כו' ע"ש ובפרק הזהב בתוס' מפורש יותר בזה שהיו עושין בצנעה כדי שלא יהא רבים קופצים לישאנה ומהשתא הוא בעצמו תיקון של הר"י מפרי"ש בגט שכ"מ שאנו נותנין בלי שום תנאי אלא לפי שלא עושין כן בצנעה בשכ"מ היו קופצים רבים לישאנה תיקן הוא שיהו עושין שדוכין מחדש בקנס וחרם לכונסה כשיעמוד מחולי וזה נראה לי ברור הגם כי כבר כתבתי כי הדברים כמשמען וכפשטן בתקנת ר"י מפרי"ש דהוה גט גמור כמ"ש כבר בראיות והוכחות מ"מ אמרתי להעלות על הספר דבר שנתחדש לי בזה.

12) ערוך השולחן אבן העזר סימן קמה  סעיף ל: