שפת אמת פקודי- שנת תרלבבמדרש איש אמונות רב ברכות כו’ זה משה אין להעשיר זה קרח כו’. כי קשה לו למה נמנו דברי המשכן. והברכה שולטת בדבר שאינו מנוי. והתשובה בזוה”ק ג”כ שכיון שהי’ המנין ע”י משה רע”ה הי’ בו ברכה. וכלל הדברים מה שבמנין אין ברכה שולטת כיון שנפרד כל אחד בפני עצמו. ובלי מנין הוא בכלל ובכלל יש ברכה כי הכלל דבוק בשורש ומקור הברכה שמשם נמשך חיות לכל. ולכך מי שהוא איש אמונות פי’ שנמשך אחר השורש ואף שעושה מעשים גשמיים בפעולת הטבע מ”מ יודע וזוכר שהכל מהשי”ת שורה ברכה במעשיו. וזה היפוך אץ להעשיר. דאיתא איזהו עשיר השמח בחלקו. פי’ שכל הרצון בעשרו רק מכח שמיוחד הוא לחלקו מאחר שהזמין לו השי”ת זה. ולכן אינו אץ להעשיר כי כל רצונו במה שמיוחד הוא לו. ואא”ז מו”ר ז”ל הגיד על הגמרא הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר ופי’ נכסים איתא בגמ’ על שנכסין מזה ונגלין לזה ודקדק כי היה צריך להיות נקרא ע”ש שנגלה לזה. והוא ז”ל תירץ כי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין. וזה קיום העשירות. וסוף דבריו שידע שהוא מכח השי”ת. וזה יטע בהן אדר כו’. ולפי הפשוט י”ל שנק’ ע”ש שנכסה מזה כמ”ש שעיקר העשירות בזה שמיוחד הדבר לבעליו ונקרא שלו. וזהו ג”כ איש אמונות שכל מעשיו נמשכין אחר חיות השי”ת כנ”ל. ולכך שורה ברכה אף שנמנה. אדרבה. שגם כמו שכל דבר בפ”ע. ג”כ נמשך אחר השורש כנ”ל. וכן בשבת קודש שורה ברכה ע”י שכל הדברים מתאחדין בשבת להתדבק בשורש החיות ונעשה כלי מחזיק ברכה כנ”ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
