בניין בכלים

בניין בכלים

מז, א     לוי בר שמואל  -  מז, ב

מז ב תוד"ה רבן

חידושי הרמב"ן  יש לפרש דמטה של טרסיים לאו היינו מלבנות המטה דברייתא, ובמטה של טרסיים אין צריך לתקוע דבלא תקיעה נגמרה מלאכתה, ואקשי' עלייהו מהא דתניא קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור, כלומר נהי דסבירא להו דחזרתה לאו היינו גמר מלאכתה מ"מ היה להם לאסור לכתחלה, והם אמרו כרבן שמעון בן גמליאל וברפוי, שכיון שאין חזרתה בלא תקיעה גמר מלאכתה אפי' בשאינו רפוי, ברפוי מותר לכתחלה כדאמר רבן שמעון בן גמליאל אם היה רפוי מותר.

שולחן ערוך סימן שיג סעיף ו  מיטה של פרקים אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע חייב חטאת; ואם היא ( דרכה להיות) רפויה, מותר לכתחלה, (ובלבד שלא יהדק). וכוס של פרקים, מותר לפרקו ולהחזירו בשבת. ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המטה. הגה: ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפוי, אסור (מיימוני פכ"ה והגהות אשיר"י וכל בו וכן נראה דבר הטור).

מגן אברהם יב וכוס כו' מותר - שאין דרך להדקו כ"כ (טור) ונ"ל דכוסו' שלנו העשוי' בחריצים סביב ומהודקים בחוזק לכ"ע אסור ול"ד לכיסוי הכלים שעשוים כך דהתם אין עשוים לקיום רק לפתחן ולסוגרן תמיד עסי' שי"ד ס"י וכתב ב"י דרפוי ואינו רפוי ג"כ אסור

שו"ת מנחת יצחק (ח"ח ס' כ"ז) האם מותר לחבר יחד שני חלקי מזרק להזריק לחולה שאב"ס? והדרך הוא שממלאים המזרק בתרופה ואח"כ מכניסין החלק העליון בהידוק. ואח"כ זורקים את שניהם לאשפה. כתב החזו"א (סי' נ' אות ט') לגבי חשמל, דכל דבר שאי אפשר להשתמש בכל חלק לחוד, ואין השתמשותן רק על ידי חיבור שתי החלקים ביחד, ה"ז בונה דאורייתא,

חזו"א נ  ט במנורה החבור  אינו צורך שימוש בכלי אלא עשיית תכלי . קנה של סיידים אינו עשיית כלי אלא רק צורך שימוש בין מקום גבהו למקום נמוך.

שמירת שבת כהלכתה (א) / פרק לג, ט הכנסת המחט למזרק. 

אם אפשר תשתמש האחות במזרק שהמחט מחוברת אליה מבעוד יום(מח), והוא שניתן לשמור על סטריליות המחט. אי-אפשר - יש מקום להקל לתחוב המחט במזרק גם בשבת(מט).

 (מח) מהא דחזו"א סי' נ ס"ק ט ד"ה והא דכתבו, דכל הרכבה הדרושה לשימוש אסורה אפי' לשעה.

(מט) עיין סי' שיג סע' ו שתי דעות לענין כוס של פרקים, וע"ש במ"ב ס"ק מו, דלצורך שבת יש לסמוך על הדעה הראשונה, וע"ש במ"ב ס"ק מז, דהה"נ לענין עמוד של תפילה שעשוי פרקים... וכן שמעתי מהגרש"ז אויערבך זצ"ל, דמפשטות הדברים נראה דההיתר של כוס של פרקים הוא אפי' כשכל חלק בפ"ע אינו ראוי לכלום (ואי לא אמרינן הכי, יש לאסור להבריג מכסה של מלחיה בשבת, וגם יהא אסור להשתמש בבקבוק של תינוק אשר המכסה והבקבוק אחד בלי השני לא ראוי לכלום. וכן הכנסת פתילה לתוך פתיל-צף ביו"ט שחל בע"ש, שהרי אחד בלי השני לאו כלום. וכן בקבוק-חם למצטער, הרי בלי הסוגר שמבריגים אותו אינו ראוי לשימוש. וכן איך מחזירין מוכין שנפלו מן הכר לתוכו, הרי השימוש הוא רק ע"י שמחבר את שניהם...

שו"ת פנים מאירות חלק ב סימן קכג ולדעתי אין איסור אפילו בשבת למשוך ע"י האופן השלשלת הקטן ואח"כ הולך השלשלת לאט לאט וע"י תחבולה זו הולכים האופנים ומראים השעות לא ידעתי שום איסור מזה מידי דהוי אמטה רפוי' דמותר להדקה וכן כוס של פרקי' כיון שאין דרך להדקן מותר להחזירו ק"ו למשוך השלשלת זו שמתחילה עשוים לכך שלא תעמוד על מקומה אלא יורדת בהו בהדרגה מעט מעט וע"י תחבולה זו מגלגלים הגלגלים ומראים השעות אין איסור בזה וא"כ אין הכלי זה מלאכתו לאיסור ותכשיט גדול הוא.

חיי אדם כלל ד  (יט) זוג המקשקש לשעות על ידי משקולת שקורין זייגר, מותר לערכו מערב שבת שיקשקש בשבת, דידוע לכל שהעמידו מאתמול. ולפי מה שכתב רש"י בעירובין דף ק"ג דכשנפסק נימא ומגלגל היתד שלמעלה עד שמאריך ומגיע ליתד של מטה וכורכה בו הוי אב מלאכה דמתקן מנא, ע"כ לפ"ז אסור להעריך זייגר שקורין "אן דרייען", שזה דומה ממש לזה, וא"כ אסור ג"כ לומר לנכרי להעריכו. אך בשעה שהוא ערוך, אפשר דלא שייך זה ויש להתיר ע"י א"י לצורך מצוה, ודוקא בשעה שהוא ערוך, כן נ"ל (ועי' מ"א ס"ק ד').

חזון איש נ, ט הרכבה הדרושה לשימוש  כגון מיטה של טרסיים וחשמל אף תיקון לשעה הוי בונה... שעון עומד להתפרק וגם אין כאן חיבור של פרקים כלל אבל חשמל ע"י עריכתו יוצר כוח חדש שידחוק על האופנים שינועו כולם. והעמדתו על  תכונה זו הוא בונה או מכה בפטיש.

שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ט

כתב הט"ז באו"ח סימן שי"ג ס"ק ז': דדוקא בכוס יש מי שמחמיר שלא לפרקו כי עיקר תשמישו שלא ע"י פירוק, משא"כ בנוד שעיקר תשמישו תמיד ע"י פירוק לא מיקרי גמר מלאכה אפי' אם הוא תוקע בחוזק השרויף. וכן דעת כל הפוסקים שכל דבר שרגילים לפרקו ולהחזירו הרי זה מותר ואין בזה לא משום בנין ולא משום תיקון מנא.    ולכאורה צ"ע דא"כ שפוד שנרצף וסכין שנפגם אמאי אסור לתקנם והלא דרכו של שפוד להתעקם ודרך הסכין להפגם ואמאי אין משחיזין בשבת ויו"ט, ומצינן נמי בכלי שנטמא שאסור לטובלו בשבת ויו"ט משום תיקון מנא אע"פ שטומאתם מצויה, ומאי שנא ממטה רפויה של פרקים שנתפרקה דמותר להחזירה בשבת אע"ג דבשעה שהיא מפורקת אינה ראויה כלל לשום שמוש ואפי"ה אמרינן דאין בהחזרתה משום תקון מנא וכן בכוס של פרקים.

 ונלענ"ד דדווקא בכה"ג שדרך תשמישו של הכלי הוא שרגילים גם לפרק אותו מרצון הטוב אז אין בהחזרתו שום מתקן ואמרינן דגם בשעה שהכלי מפורק חשיב כשלם ואינו מחוסר כלל שום תיקון כיון שהפירוק נעשה מרצון וכך הוא דרך תשמישו, משא"כ שפוד שנרצף וסכין שנפגם או כלי שנטמא אע"פ שקלקולם מצוי ורגילים תדיר להתקלקל, מ"מ כיון דהקלקול הוא לא לרצון שפיר חשובים אז ככלים מקולקלים. והיה נראה לכאורה לפי"ז דאין שום איסור לערוך שעון בשבת גם בשעה שהוא עומד לגמרי, כיון שכך תשמישו תמיד...אולם הפרמ"ג חושש לאיסור תורה, וז"ל: "ואפשר דלא דמי למטה רפויה וכדומה שאין זה כלי כלל בלא המשכה והוי כמכה בפטיש",

ונראה, דשאני שעון שעיקר תיקונו הוא שיהא נמצא תמיד במצב כזה שיוכל להורות את השעה ואין שום תועלת בזה שהשעון פוסק מפעם לפעם את הילוכו ולכן הו"ל ככלי שדרכו להתקלקל תמיד וצריכים בכל פעם לתקנו, משא"כ מטה וכוס של פרקים שהפירוק נעשה לרצון שפיר אמרינן דגם בשעה שהוא מפורק אינו חשיב כלל כמקולקל, ובשלמא אם היה דרך תשמישו של שעון שהבעלים יפסיקו את מהלכו מפעם לפעם מרצון הטוב אז היה דומה לכוס מפורק, אבל למעשה הרי אינו כן והפסקת מהלכו נעשה רק ממילא ולא מרצון האדם, לכן חושבני דאפשר לדמותו למטה רפויה שאין רגילין כלל בשום פעם לפרקה מרצון הטוב