מקדש במלוה

מקדש במלוה

מו א בזו ובזו...ר' אמי ...אמר רבא...

מז א אמר רב המקדש במלוה

מז א תוס' ר"י הזקן

לעיל כח ב

החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור; מ"ט? סבר לה כר' יוחנן, דאמר: דבר תורה מעות קונות,

רמב"ם הלכות אישות פרק ה הלכה יג

המקדש במלוה אפילו היתה בשטר אינה מקודשת, כיצד כגון שהיה לו אצלה חוב דינר ואמר לה הרי את מקודשת לי בדינר שיש לי בידך אינה מקודשת, מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו.

רמב"ם הלכות מכירה פרק ז הלכה ד

מי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמר לו מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר, הרי זה כמי שנתן הדמים עתה, וכל החוזר בו מקבל מי שפרע, לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו אין אחד מהן יכול לחזור בו ואף על פי שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר.

/השגת הראב"ד/ א"א לא ידעתי זה למה שהרי הושוו הגאונים כלם מלוה להוצאה ניתנה ואינה כנתינת מעות כלל והכי אמרינן בקדושין ושוים במכר שזה קונה ואי מלוה להוצאה ניתנה במכר במאי קנה

מגיד משנה

דעת המחבר הוא שאינו סומך על אותה הסוגיא דהאיש מקדש מכח ההיא דאמרינן ויש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור וכו' כפר"ח ז"ל וההלכות כדאיתא לעיל פ"ה ואינו מחלק בין הנאת מלוה למלוה עצמה גם רבינו חננאל ז"ל לא חילקו וההלכות ג"כ ומשמע מההיא דמלוה קונה וסמך על אותה סוגיא הנאמרת במקומה ואולי זהו שלא הביאה הרב אלפסי ז"ל בהלכות סוגיין דהאיש מקדש.

מאירי קידושין דף כח עמוד א

וגדולי הרבנים וכן גדולי הפוסקים והמחברים פירשוה כגון שמכר לו שורו במנה ומשך הלה שורו ואחר כך תבעו המנה ואמר לו אין לי מנה אלא פרה יש לי הרי נתונה לך במנה ונתרצו שניהם בדבר אפילו לא משכה קנאה ויש משיבין עליהם ממה שאמרו במסכתא זו פרק שני מ"ז א' דאי מלוה להוצאה ניתנה במכר אמאי קנה אלמא כל שאינו נותן דמים בעין במכר לא קנה ואם כן אף מן התורה אין מעות קונות אלא שיש לפרש שיש לחלוק בין דמים שאדם חייב מתורת הלואה לדמים שאדם חייב מתורת מכר שהמלוה להוצאה נתנה אבל הדמים שאדם חייב מתורת מה שחברו מכר לו לא נתנה להוצאה והדברים זרים וכבר כתבנום במציעא פרק הזהב:

רש"י בבא מציעא דף מו עמוד ב

סבר לה כר' יוחנן - דאמר לקמן (מז, ב): דבר תורה מעות קונות, כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש, שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו.

לעיל ב, ב

דאסר לה אכו"ע כהקדש

רי"ף בבא מציעא דף כח עמוד ב

א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כ"ש

לעיל יד ב עבד עברי נקנה בכסף

המקנה קידושין דף ו עמוד ב

ברש"י ד"ה אינה מקודשת וכו' דקיחה משדה עפרון גמרינן וכו'. משמע מדקדוק לשונו דדוקא משום דילפינן משדה עפרון, אבל למאן דיליף לעיל קידושי כסף מויצאה חנם אין כסף לאדון זה וכו' י"ל דמקודשת במלוה. ונראה דבקונה שדה מנכרי ודאי אינה נקנית במלוה כיון דאינו בעין אף על גב דבישראל יש לומר דהוי כמו בעין משום שיעבוד נכסיו דהוי דאורייתא אבל בנכרי ודאי לא הוי שיעבודא דאורייתא, דהא כתב הרשב"ם סוף ב"ב דשיעבודא דאורייתא נפקא מקרא דיוציא אליך העבוט וכיון דאמרינן בפסחים דף ל"א ע"ב דישראל מנכרי לא קנה משכון ממילא כ"ש הוא דשיעבודא לאו דאורייתא, והיינו דכתב רש"י כיון דקידושי אשה ילפינן משדה עפרון לא מהני במלוה אבל למאי דיליף מאין כסף י"ל דמהני אפילו במלוה.