קידושי קטנה

קדושי קטנה

מג עמוד ב תנן התם: נערה המאורסה - היא ואביה מקבלין את גיטה;

תוספות מסכת קידושין דף ה עמוד א ד"ה שכן ישנן בעל כרחה – פי' בקונטרס ביאה ביבמה שטר בגרושין כסף באמה העבריה וקשה לרבינו תם

להלן דף מד עמוד ב קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל: צריכה גט וצריכה מיאון.

חידושי הרמב"ן מהשמטות שבסוף המסכת

הא דאמרינן בפ' האיש מקדש בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט שמא נתרצה האב, נראה שהקידושין אינן חלין משעה שנתרצה אביה בלבד, אלא אם נתרצה למפרע הן חלין, כדאמרינן (מ"ה ב') אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, לומר דכיון דמסתמא כשיבא לא ימחה, מעכשיו נשואה היא, ש"מ משעה ראשונה הן חלין...וקשיא לי וכיון שכן היכי אמר רב (מ"ו א') בין היא בין אביה יכולין לעכב, איהי היכי מעכבא דלא מהני ריצוי דאב בתר הכי, והא חלו קדושין משעה ראשונה כשנתרצה בסוף, ועוד קשה לי דסוגיין כרבא אתיא דאלו לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כל מלתא דמתעבדא קודם שליחות לאו כלום היא אף על גב דניחא לי' בסוף כדאמרי' בפ' אלו מציאות גבי תורם שלא מדעת, ועודהו הטל עליהם, וליכא למימר דכל היכא דלא קפיד אב יש לה יד, דהא קטנה היא ואפי' מת אביה אין לה [יד], ועוד שהרי היא יכולה לעכב, אלמא משום ריצוי דאב הוא דחיילי, וי"ל דקדושין ונשואין דבתו אף על גב דחוב הוא לאב לענין נדרים ומעשה ידיה, זכות הוא להשיאה ומצוה דרמיא עלי' היא, וכה"ג היכא דחזינן דניחא לי' זכין לאדם שלא בפניו...

ואף על גב דקטנה היא ולית לה יד, ה"מ לאחר מיתת אביה אבל בחיי אביה יד דידיה היא, ולא גרע מחצרו שקונה לו שלא מדעתו בזכות, הלכך כשנתרצה בסוף מקודשת.

ריטב"א דף ד עמוד ב

והא דאמרינן התם מאי טעמא דרבי יוחנן גרושין דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא בין אביה מקבלת גיטה קדושין דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא, לאו היינו עיקר טעמא דרבי יוחנן דאם כן כיון דגמרינן מההוא טעמא דאביה ולא היא למה לן כוליה שקלא וטריא דלעיל, דהא כיון דאביה מקבל קדושיה הדין נותן שיהא הכסף שלו דהשתא אביה מקבל קדושיה ואיהי שקלא כספא?! אלא דודאי דהתם יהיב טעמא אמאי שני לן בין גירושין לקדושין אבל עיקר טעמא דאביה ולא היא היינו משום מאי דאכרחינן הכא דכספא דאב הוי וכיון דכן איהו מקבל קדושיה, וריש לקיש דאמר התם דבין היא בין אביה מקבלין קדושיה סבירא ליה דלעולם יש לה יד לנערה לקבל קדושיה וממונא דקידושין הוא דזכי לה רחמנא לאב מדידה כי היכי דזכי ליה נמי מעשה ידיה, והלכתא כרבי יוחנן, רבינו נר"ו.

ריטב"א דף יט עמוד א

אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושין מדרבי יוסי ברבי יהודה כו'. תמיהא מילתא טובא היכי דמי אי דמקבלה להו לאביה בשליחותה קטן וקטנה לאו בני שליחות נינהו, ואי משום יד הא אין יד לקטנה כלל לקבל קידושיה וגיטה ואפילו אין לה אב, ואי מטעמא דהוה ליה כמאן דאמר זרוק מנה לים ותתקדש לך בתי, אם כן למקדש אותה היה צריך לומר כן, ותו מאי איריא לרבי יוסי ברבי יהודה בלאו דידיה נמי מודו בהא רבנן,

יש מפרשים דלעולם מדין ידה ואף על גב דקטנה אין לה יד היינו מדין עצמה, מכל מקום כיון שיש לאב יד עליה לקבל קידושיה והוא מרשה אותה ומרקן רשותו אצלה הרי ידה כידו דומה קצת להרשאה דעלמא,

אבני מילואים סימן לז סעיף יב

[יז] למי שגילה האב דעתו. עמ"ש בזה ב"ש ומ"ש ליישב בס"ק י"ג בהא דאמר [מה, ב] מקדשה ברתך לברי אפי' למ"ד חיישינן שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן ופי' רש"י דגברא דייק ונסיב ע"ש. ובאשרי (פ"ב סי' ו') כתב ז"ל דגבי בת אם נתרצה האב חיילי קידושין למפרע והוי כאומר אדם לבתו צאי וקבלי קידושיך כדאמר לקמן גבי נתקדשה לדעת והלך אבי' למד"ה ועמדה ונשאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבוא אבי' וימחה ואם נתרצה הוי חופה למפרע וכן בקידושין כשנתרצה הוי קידושין למפרע אבל בבן אפי' נתרצה הבן אח"כ אינו מועיל דצריך שיעשה האב שליח עכ"ל, ולא נדע לחלק דהא לפי שיטת הרא"ש גם באומר צאי וקבלי קידושיך אינו אלא מטעם שליחות והוא מבואר בס"ק ג' ע"ש וא"כ מ"ש דהבת נעשית שליח למפרע והאב אינו נעשה שליח למפרע וצ"ע.

ריטב"א מד ב

ואיכא דקשיא ליה אם כן כי לא נתרצה האב נמי תהא צריכה גט דניחוש שמא מתחלה אמר לה אביה צאי וקבלי קידושיך, דהא דכוותה אמרינן לקמן בעובדא דהנהו דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל דאקשינן וליחוש שמא עשאו האב שליח ומפרקינן לא חציף איניש למעבד אבוה שליח ואם כן הכא דליכא חוצפא ניחוש שמא אמר לה צאי וקבלי קידושיך, ואיכא דאמרי דאין הכי נמי דחיישינן להכי וחדא מינייהו נקט, אי נמי דהכי קאמר שמא נתרצה האב, או קודם הקידושין שאמר לה צאי וקבלי קידושיך, או לאחר הקידושין, - - -

והנכון דהא דלא חיישינן הכא לשליחות משום דלקמן שהיו הקידושין על ידי אביו שהוא בן דעת, יש רגלים לחוש שהרי כל אדם יודע שאין האב מקבל קידושין לבנו, ולא היה טועה לקבל קידושיו אלמלא שעשאו שליח מכיון דשדיך, אבל הכא קטנה דלאו בת דעה עבידא דמקבלא קידושין שלא מדעת אביה, דאיהי סברה דיכלה לקידושי נפשה, דנשי לאו דינא גמירי וכל שכן קטנה.

רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן טו

תוספות הרא"ש לדף יט עמוד א

וא"ת היא גופה תיקשי לך היאך היא מתקדשת בקבלתה הא קטן לית ליה זכייה מן התורה...וי"ל דבדעת אחרת מקנה אותה יש לה זכייה מדאורייתא... הלכך כשנתן לה אביה רשות לקבל קידושיה יש לה ידלזכות בהם ומתקדשת, אבל יתומה קטנה נהי דיש לה יד לזכות לעצמה אינה יכולה להקנות עצמה לבעל דאין מעשה קטן כלום.