אשת כהן

אשת כהן

דף י עמוד ב ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה

לעיל  דף ה  והאמר עולא: דבר תורה

רמב"ם פהמ"ש גיטין פרק א

ומה שהשיבוהו חכמים מפני שהוא כקנינו, ענינו שזה העבד שאוכל תרומה או שבועל כנענית אין זה מפני שנוספה לו מעלה כדי שתאמר ששחרורו חובה הוא לו, אלא הרי הוא בזה כמו שאוכלת בהמת כהן תרומה מפני שהיא קנין כספו, לא שהייתה לו מעלה והפסידה.

רש"י ד"ה שאין ביאתה מאכילתה –

תוספות הרא"ש

ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. תימה דהכא דריש מק"ו דארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ונשואה דרשינן בספרי מכל טהור בביתך יאכל אותו ואית דמפיק לה מאתם וביתכם, וקשה לעולא דאמר לעיל ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה משום דהוי קנין כספו, ופר"ת דהא דקאמר עולא קנין כספו אסמכתא בעלמא היא ולא עיקר דרשא, ומיהו בר"פ אלמנה לכ"ג לא משמע הכי דפריך שיאכלו עבדי מלוג שהכניסה אלמנה לכ"ג בתרומה מכח קניינו שקנה קנין כמו עבדיו שקנו עבדים ומשני קנין שאינו אוכל אינו מאכיל, הלכך נראה לפרש דדרשא דעולא היא עיקר וההיא דספרי אסמכתא היא, וכמה דרשות מצינו בת"כ דאסמכתות נינהו כגון מעשר פירות וירק דדריש בספרי מקרא, וכן לא עולים [באילן] ביום טוב וכל הנהו דריש מקרא, אבל מילתיה דאמורא הוי דוקא וק"ו דהכא הא קא דחי ליה ואף על גב דמקנין כספו לא משמע אלא קידושי כסף איתקוש הויות להדדי.

רבי עקיבא איגר

ומה שפחה כנענית שאין ביאה מאכילתה בתרומה. תמוה לי דהא איכא למפרך מה לש"כ דחזקה וחליפי' מאכילתה משא"כ באשה.

רש"י בד"ה זו שביאתה מאכילתה כו'.

פני יהושע

גמרא ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה כו'. ויש לדקדק דאיכא למיפרך מה לשפחה כנענית שכן גופה קנוי משא"כ באשה.

 מיהו לפי מה שכתבו התוס' דאין זה ק"ו אלא גילוי מילתא מהו נקרא קנין כספו אתי שפיר, וכן נראה לכאורה בהדיא מדקאמר עולא (דף ה' ע"א) דהא דארוסה אוכלת מדאורייתא היינו מדכתיב קנין כספו אלא דאכתי מספקא לן דאיכא למימר דקנין כספו קאי דוקא אשפחה כנענית דגופה קנוי, או דילמא דאשה עדיפא שקנוייה ג"כ לשם אישות וענין אישות עדיף טפי לענין תרומה כדאשכחן ביבמה דאע"ג דלאו קנין כספו היא אלא דאחיו כדאיתא ביבמות (דף ס"ד ע"ב) אפ"ה אוכלת מצד ביאה דאישות דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו דמייתי רש"י הכא ויבמה ודאי מיקרי ביתו, ועל זה מייתי שפיר ק"ו ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה והיינו כפרש"י שדקדק בלשונו דלא חזייא לביאה כלל דאסורה לו וא"כ לא מקריא כ"כ קנינו ואפ"ה אוכלת כ"ש באשה דיש לקרותה קנין כספו כיון שקנינו לשם אישות דמהאי טעמא ביאתה מאכילתה, כן נראה לי ועיין בסמוך ודו"ק:

רש"י בד"ה זו שביאתה מאכילתה כו'. מכאן קשיא לי טובא על מה שכתבו התוספות ביבמות (דף ס"ח ע"ב) דהאי דרשה דכל טהור בביתך אסמכתא בעלמא היא כיון דאפילו ארוסה אוכלת מדאורייתא דקנין כספו דרשה גמורה היא לגבי ארוסה כדמוכחי התוספות התם ע"ש, נראה לענ"ד דאפילו מאן דאית ליה דארוסה אוכלת מפשטא דקרא אפ"ה איצטריך כל טהור בביתך לענין יבמה גמורה שנתיבמה דמטעם קנין כספו לא הוי אכלה דקנין כספו דאחיו היא אלא מטעם דמיקרי ביתך אכלה, כן נראה לי

שו"ת אבני מילואים סימן יז

ואכתי אית לן לברורי הא דאמרן דמפקיר עבדו אוכל בתרומה מפני קנין איסור שבו אף על פי שאין לרב בו שום קנין ממון, וכן בארוסה אוכלת ד"ת מפני קנין איסור שבה דהא קרא כתיב קנין כספו, והיינו קנין ממון והיכי קרינן לקנין איסור קנין כספו,

וראיתי בשיטה מקובצת פרק אף על פי (דף נ"ז) בהא דאמר עולא ד"ת ארוסה אוכלת שנאמר וכהן כי יקנה כו' והאי נמי קנין כספו הוא, וז"ל והאי נמי קנין כספו שקנאה בכסף קידושין שלו עכ"ל

הרי שהרגיש בזה שאין קנין ממון לארוס גבי ארוסתו לכך מפרש קנין כספו היינו שקנאה בכסף קידושין ועיקר אכילתה משום קנין איסור שבה שאסורה לכל העולם משום אשת איש, וכיון שאותו קנין איסור נקנה לו ע"י כסף מקרי קנין כספו,

ועיין פרק אף על פי (דף נ"ח) דאיתא שם בגמרא היבם אינו מאכיל בתרומה מ"ט קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא ופירש"י ז"ל והאי קנין דאחיו הוא וכי מיית ליה פקע קנינו אבל כנסה הרי היא אשתו לכל דבר והכתוב קראה אשתו דכתיב ולקחה לו לאשה דקני' בביאה וכי היכי דקדושי ביאה מאכילין בתרומה בארוסה דאיתקש הויות להדדי כך מאכילין ביבמה עכ"ל,

לפמ"ש יפה כיון רש"י ז"ל דהא דבעל מאכיל בתרומה אף על גב דאין לו אלא קנין איסור משום שקונה בכסף ומקרי קנין כספו ושאר הויות איתקוש אהדדי וכן ביאה ביבמה מאכיל משום שקונה כמו ביאה דארוסה ותו לא חילקנו בין ביאה לביאה,

אבל זיקת יבם נהי דאגידא גבי' כיון דליכא כה"ג בבעל ואינו בתורת כסף כלל ולא בתורת היקש הויות כיון דליתיה בבעל כלל אינו מאכיל דאנן בעינן לאכילת תרומה או שיהיה כספו גמור כמו עבד או שיהיה עכ"פ נקנה בכסף כמו אשה ושאר הויות אתקוש אהדדי לקידושי כסף דאיתי' גבי בעל ולא חילקנו בין ביאה לביאה כיון שקונה קנין גמור, משא"כ בזיקה דליתה כלל גבי בעל אי אפשר לאקושי ואין כאן קנין כספו כלל, ובנדרים לא בעינן קנין כספו אלא בית אשה וכיון שהקנו לו מן השמים יש לו דין

- - -

ולכאורה יש לעיין לפמ"ש דבתרומה לא אזלינן אלא בתר קנין איסור, הא דבהמת כהן אוכלת בתרומה, וגבי בהמה ליכא קנין איסור אלא קנין ממון, אלמא דבתרומה אזלינן בתר קנין ממון, ואין לומר דסגי בקנין כל דהו או קנין ממון או קנין איסור ומש"ה ארוסה אוכלת ע"י קנין איסור שבה ובהמה אוכלת על ידי קנין ממון, דא"כ עבדי מלוג נמי יאכלו בתרומה למ"ד ק"פ כקה"ג כיון דסגי בקנין ממון לחוד,

וצ"ל דבהמה של כהן כיון דלא שייך גבה קנין איסור ואין כאן שום קנין אחר המעכב אלא קנין ממון אוכלת בתרומה ע"י קנין ממון שבה, אבל אשה ועבד שיש בהם קנין איסור הכל הולך אחר קנין האיסור ועדיף קנין איסור שבהן מקנין ממון לכך מפקיר עבדו וארוסה אין קנין ממון שבהן של עצמן מעכבן מלאכול בשביל קנין איסור שבהן לכהן, ועבדי מלוג קנין איסור שבהן לזרה מעכבן מלאכול אף שקנין ממון שבהן לכהן ועדיין צ"ע כעת, אמנם צריך התבוננות בהא דמפקיר עבדו אף על פי שיצא לחירות אוכל בתרומה אמאי אוכל בתרומה הא בעינן כספו המיוחד לו כדכתיב קנין כספו.

קובץ הערות יבמות מז

(ז) אלא דאכתי צריך ביאור, כיון דאשתו ושפחתו ובהמתו, כולהו מקנין כספו ילפינן להו, איך נחלק ביניהם. אולם ברש"י פ' אע"פ ([כתובות] נ"ח ע"א) ד"ה והאי קנין אחיו הוא, כתב דהא דקידושי ביאה מאכילין, הוא משום דאיתקוש הוויות להדדי. ומבואר מזה, דפירוש קנין כספו גבי אשת כהן הוא, שקנה אותה בכסף, ומשו"ה הוקשה לרש"י, בנתקדשה בביאה או בשטר, למה אוכלת, הרי לא קנאה בכסף, והוכרח לומר הטעם משום דאיתקוש הוויות להדדי. ולכאורה הטעם הזה אינו שייך אלא באשת כהן, אבל אכתי תיקשי בעבד כהן שקנאו בשטר או בחזקה, דהתם ליכא היקישא דהוויות להדדי, וכן בבהמה שקנאה במשיכה.

תוספות מסכת גיטין דף יז עמוד א

י דתקנו זמן דאי לא הוי ביה זמן פעמים שהיה אדם מוכר עבדו ואח"כ כותב לו גט שיחרור בלא זמן והיה אומר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קדם לשחרור שהעבד הוא מוחזק בעצמו והלוקח בא להוציא ממנו השעבוד אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה.