יכיר

                       "יכיר"

כה עמוד ב הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא

תוספות ד"ה הרי שאמר בני זה וכהן הוא –

תוס' ד"ה שבידו

לעיל עמ' א תוד"ה או דילמא

קצות החושן סימן רעז ס"ק ב אפילו אמר האב על מי שלא הוחזק בנו כלל בני הוא ובכורי. זה הוא דעת הרמב"ם (פ"ב מנחלות הי"ד) דנאמן לומר האב זה בני ובכורי. אבל לדעת הרשב"ם (ב"ב קלד, ב ד"ה ליורשו) ותוס' (שם ד"ה ליורשו) דאין האב נאמן בהכרה אלא כשהוחזק בבנו לומר בכור הוא, אבל אם אינו מוחזק בבנו אינו נאמן בתורת יכיר אלא מכח מיגו דאי בעי יהיב ליה כוליה נכסיה.

ואיכא למידק בהא דאמרו פ"ב דכתובות דף  [כ"ה] (ע"ב) דתניא הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה... ואי נימא דנאמן בתורת הכרה אפילו באינו מוחזק בבנו א"כ אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומה אפילו בלא מיגו, דכי היכי דנאמן למשויה בן גרושה וחלוצה (יבמות מז, א) ה"נ יהיה נאמן להכשירו לכהן, וכמ"ש בנימוקי יוסף פרק אלמנה לכ"ג דהיכא שהבעל טוען ברי שהוא כשר והיא מכחשתו, יש אומרים דהולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא, ויש אומרים שאם היה טוען שלא זזה ידו מתוך ידה שהוא נאמן להכשירו, דכיון שהאמינתו התורה לפוסלו כל שכן שנאמן להכשירו דאית לאמו חזקה דכשרות וכו', וכתב הריטב"א (שם סט, ב ד"ה אלמא) שהוא טעמא דמסתבר עכ"ל ע"ש, וא"כ ה"נ כיון שהאב נאמן לומר בני זה בן גרושה וחלוצה בתורת יכיר אמאי אינו נאמן להאכילו בתרומה ובתורת יכיר אפילו בלא מיגו, בשלמא הא דאינו נאמן להשיאו אשה אפשר שהוא משום מעלה דיוחסין, אבל לתרומה אמאי אינו נאמן וצ"ע.

ומזה נראה כדעת הרשב"ם ותוס' דאב אינו נאמן בתורת יכיר אלא במוחזק שהוא בנו ומש"ה אינו נאמן להאכילו בתרומה אלא משום בידו כו'.

להלן כח ב ושהיח חולק עמו  על הגורן

קידושין דף עח עמוד ב  יכיר - יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר זה בני בכור; וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור, כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה

קידושין דף סג עמוד ב בני זה בן י"ג שנה ויום אחד, בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד נאמן לנדרים, ולחרמים, ולהקדשות, ולערכים, אבל לא למכות ולעונשין.