תרי ותרי

תרי ותרי

דף יט עמ' ב

ת"ר: שנים חתומין על השטר ומתו,

–  דף כ עמ' א אלא אמר ר"נ אוקי תרי להדי תרי

תוספות דף יט, ב ד"ה ואם כתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנים -

תוספות דף כ, א ד"ה אלא אמר ר"נ אוקי תרי להדי כו' -

רא"ש סימן יג

ש"ך חושן משפט סימן מו ס"ק קב אין סברא לחלק ולאוקמה שטרא אחזקתיה, דהא אמרינן בש"ס פרק מרובה ריש דף ע"ג ופרק זה בורר ריש דף כ"ז, דהיכא דפסלי להו בגזלנותא מיפסל השטר אפילו למפרע אפילו קודם שהעידו עליו שנעשה גזלן, כאביי דקי"ל כוותיה דלמפרע הוא נפסל.

קצות החושן סימן מו ס"ק כא  מתו העדים. ודעת הרא"ש אפילו עדים קיימים ופוסלין בגזלנותא אין השטר נפסל.

מיהו גם לדעת הרא"ש עכ"פ תרי ותרי הוי וא"כ בקרקע מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים. ומשום הכי ניחא הא דאמרינן פרק מרובה (ב"ק עג, א) גבי למפרע נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא, ואמרינן משום פסידא דלקוחות, דהשטר אינו מועיל כיון דהוי תרי ותרי ואוקי קרקע בחזקת בעלים הראשונים. ובזה נתיישב קושית הש"ך (ס"ק ק"ב) ע"ש.

ובשיטת הרא"ש נתיישב קושיות התוס' בפרק ב' דכתובות דף כ' (ע"א) ד"ה [אלא] אמר רב נחמן וז"ל, וא"ת לרב נחמן אמאי לא מגבינן ביה בשטרא הא סבר רב נחמן כרב הונא (ב"ב לא, ב)

ולפי שיטת הרא"ש ניחא דכיון דמעידים שהם פסולים עתה לא שייך חזקת כשרות כיון דהעדים ודאי פסולים דאחרונים נאמנים לפסול גופן של עדים, אלא על השטר הוא דאיכא תרי ותרי וגבי שטר לא שייך חזקה והו"ל כשנים אומרים לוה ושנים אומרים לא לוה ואין מוציאין מספק, אבל גבי שני כתי עדים המכחישים איכא חזקת כשרות, והכא לא שייך חזקת כשרות כיון דעדים ודאי פסולים המה ואין הספק אלא בשטר: