איך לומדים אגדות חז"ל?

גיטין דף נו עמוד ב

באר הגולה באר השישי פרק יז כבר אמרנו לך פעמים הרבה מאוד, כי דברי חכמתם היו בחכמה והשכל, ואינם דברים גשמיים, ולכך נקראו "דברי חכמים" (קהלת יב, יא), שהם דברים שכלים בלבד. ולא היו דברי חכמים רק מן מהות הענין, ואין להם עסק בדברים החמרים הנגלים.

חידושי אגדות למהר"ל גטין נו

הרשע הזה היה מחבל ומשחית ולפיכך כמדתו נפרע ממנו, שהיתוש היה מנקר במוחו, ור"ל שהיה פועל ומחבל בו כח מפסיד, וזהו כח היתוש שהוא מחבל והוא קציצה והשחתה

לשתי הלשונות היה ביתוש מספר שתים, וכל מקצץ ומשחית מפריד הדבר השלם לשנים, כי הקציצה והשחתה מפרידים הדבר שהוא אחד, ולפיכך לא נאמר כי טוב ביום השני, כי בו היה הבדלה ופירוד, ולכך כמו שהיה כח טיטוס כח ההשחתה היה גם כן השחתה פועל בו.

ואם לא היה זה יתוש גשמית אין זה קשיא, כי היה פועל בו כח יתוש מופשט כי כח היתוש כח משחית ומחבל, הבן זה היטב ואל תשגיח בדברי המהביל עזרי' מהאדומי'

פיו של נחשת וכו'. ר"ל כח הזה שהיה פועל בו היה לו טבע הנחשת שהוא קשה, שנאמר (ישעי' מ"ח) ומצחך נחושה, והוא נחושת מופשט, וכן צפרניו היה להם כח ברזל שהיא חד וזה ברזל נקרא שהיה לו כח חד מאוד, קשה לסרט ולהפריד

 ענין זה היה ראוי לטיטוס המחריב והמשחית שיבא עליו משחית ומקצץ שהיה (בא) לו כח קשה, כי ההשחתה הוא על ידי שתי פנים, האחד שהוא מכה ודוחה האחר להפסידו, והשני הוא הקציצה ואלו שני דברים ידועים ולפיכך כנגד זה אמר כי היה פיו של נחושת שהוא קשה ומורה על כח קשה, וכנגד הקציצה אמר ורגליו שהוא מסרט ומפריד בו ברזל.

פי' המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק י דברי חכמים עליהם השלום נחלקו בהם בני אדם לשלש כתות.

הכת הראשונה והם רוב אשר נפגשתי עמהם מבינים אותם כפשטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות מחוייבי המציאות, ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, ולכן חושבים הם שאין כונת חכמים בכל מאמריהם המחוכמים אלא מה שהבינו הם מהם, ושהם כפשוטם, והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית

והכת השניה הם אותם שראו דברי חכמים והבינוהו כפשטו, ולכן זלזלו בו וגנוהו וילעיגו על דברי חכמים, וחושבים שהם יותר נבונים מהם ויותר זכי רעיון, ושהם עליהם השלום פתיים חסרי דעת סכלים בכל המציאות, ואינם משיגים שום דבר כלל...והם יותר סכלים מן הכת הראשונה ויותר פתים, והם כת ארורה שהתפרצו כלפי אנשים רמי המעלה שכבר נודעה חכמתם אצל החכמים.

והכת השלישית והם חי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת...הם האנשים שנתבררה אצלם גדולת החכמים וטוב תבונתם במה שנמצא בכלל דבריהם דברים המראים על ענינים אמתיים מאד... וידעו שהם עליהם השלום לא דברו דברי הבאי, ונתברר אצלם שיש בדבריהם פשט וסוד, ושכל מה שאמרו מדברים שהם בלתי אפשריים אין דבריהם בכך אלא על דרך החידה והמשל...

ואני עתיד לחבר חיבור אאסוף בו כל הדרשות הנמצאות בתלמוד וזולתו ואבארם ואסבירם הסבר מתאים לאמת, ואגלה מה מהם כפשטו, ומה מהם משל, ומה מהם אירע בחלום והזכירוהו בלשון פשוט כאלו אירע בהקיץ.

חי' אגדות למהר"ל דף נו עמוד ב אונקלוס בר קלונימוס וכו'. דע כי הרשעים הם על דרכים רבים, אך מה שכולל אותם הם שלשה, האחד הוא ע"י ע"ז, השני הוא על ידי גלוי עריות, השלישי הוא ע"י שפיכות דמים. הראשון והוא ע"ז הוא רע לשמים, השני והוא ג"ע הוא רע לעצמו...מי שהולך אחר זנות הוא כמו בהמה. השלישי והוא ש"ד הוא רע לבריות. ועוד כי ג"ע הוא לגוף שנמשך אחר הגוף להיות כמו בהמה דמה, והע"ז הוא אל השכל לעבוד ע"ז ועליו אמר הכתוב (יחזקאל י"ז) למען תפוס את [בנ"י] בלבם [וזה] ע"ז שנתפס האדם אף על המחשבה, ושפיכת דמים הוא לנפש, הרי אלו ג' לשלש חלקים שהם באדם והם ג"ע שפיכת דמים וע"ז, ג"ע לגוף האדם ע"ז לנפש האדם ש"ד לכח השכלי.

אסקיה לטיטוס בנגידא... דף נז עמוד א

כאשר מת אמר לקליוה ולבדרוה, ודבר זה יש בו תמיה וכי סכל  [היה] כל כך שלא ימצא אותו הקדוש ברוך הוא אם ישרפו אותו, אבל פירושו מפני שמדת טיטוס שהיה משחית ומחבל גם עתה גוזר על עצמו החבול וההשחתה הזאת, וטוב לעצמו של רשע שיהיה לו השחתה וכליון ויתפזר קטמיה אשב ימי שלא יהיה נדון...אך מפני מציאותו שהיה לרשע טיטוס כמו שיש לכל הנבראים, נמצא שיש שתי בחינות הבחינה האחת מצד רשעתו ומצד הזה גוזר על עצמו ההשחתה והחבלה וראוי לו האפיסה ולפזר אפרו על שבע ימי, אבל מפני שיש לו מציאות בעולם כמו שיש לכל אדם מצד הזה יש לו חבור ולא הפרדה, ולפיכך כל יום שורפים אותו ומבדרין לקטמיה אשב ימי כמו שהיה משחית ומחבל וכמו שגוזר על עצמו, וחוזרים ומאספים לקטמיה מצד שהוא משותף עם שאר נבראים.

מאחר שהוא ראש המחבלים הפירוד הוא לטובתו שיהא לו אפיסה וכליון, כי בריאתו כמו שאר אדם מן השם יתברך ונטה אחר ההשחתה והפירוד, לכך מצד שראוי להיות כמו שאר אדם כל יום מכניסים לקטמיה להיות כמו שאר אדם [ומפני מדתו] שגזר עליו ההשחתה חוזר להיות נשרף ומבדרין לקטמיה כאשר היה מדתו שהיה בעל השחתה והפירוד וכל יום ויום כך ראוי לו,

בלעם לא נמצא באחר ג"ע כמו שנמצא בו, כמו שאמרו חכמים בפ"ק דע"ז (ד' ב') שהיה בא על אתונו, ועוד ידוע מן העצה שנתן בלעם להחטיא את ישראל בזנות...וההוא גברא דבק בע"ז שהסית והדיח, ואף על גב שהסית והדיח היה עיקר דינו במה שהלעיג על דברי חכמים, כי מה שהלעיג על דברי חכמים הוא מינות גמורה אשר הוא עוד יותר מע"ז, וטיטוס מיוחד בשפיכת דמים כאשר התבאר שהיה דם מבצבץ כאשר גדר הפרוכת, שהוא היה ראש המחבלים והמשחיתים והשחית ושפך דם ישראל ולא קם רשע כמוהו.

וכאשר שאל בלעם בנגידא כששאל אותו (גברא) דיניה דהאי גברא במאי אמר ליה בש"ז רותחת, שהיה דבק בלעם בעריות, ולפיכך אמר כי דיניה בש"ז רותחת. ופי' זה כי הש"ז הוא טמא וכל טומאה רחוק מן השם יתברך אשר הוא קדוש וטהור ומרוחק כל טמא מן מחנה שכינה, וכל טמא אסור לכנוס למחנה,

אסקוהו לההוא גברא שהיה מלעיג על דברי חכמים בנגידא וכו'.

כי דין של אותו האיש שהיה דבק במדריגה הפחותה והשחיתת הזה הוא ענין גיהנם ולכך נקרא צואה רותחת כי אין דבר [פחות] ומרוחק מן האדם רק הצואה, כי הפרש יש בין המיאוס ובין הטומאה, כי הטומאה מרוחק מן המציאות שהרי הטמא אסור לכנס למחנה קדושה, אבל הצואה הוא פחיתות בלבד עד שלגודל פחיתות הצואה, היא נבדלת מן האדם ואינה עומדת באדם שהיה [הוא] דבק במדריגה הפחותה והמאוסה [והיא מדריגה התחתונה] בגיהנם, כאשר האדם ראוי לו מצד עצמו [להיות] בכבוד והדר, וכאשר הוא חוטא בעולם אז הוא בההוא עלמא בהפך שהוא דבק בשקוץ ובמיאוס הגמור, רק שהוא שקוץ ותעוב רוחני בלתי גשמי וזה נקרא צואה רותחת, [כי] אין לך דבר מאוס יותר מן הצואה, והיא רותחת ר"ל אשיי כי האש הזה אינו גשמיי.

כי החכם כל דבריו דברי חכמה והחכמה הוא שכל נבדל מן הגשמי למעלת השכל, והמלעיג על דברי חכמים והוא הפך החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם שהרי מלעיג עליהם, לכך נדון בהפך זה שהוא נדון בצואה רותחת שהוא דבר נבדל מן האדם ויוצא ממנו מפני פחיתותה. וסוד זה רמזו חכמים באמונתם במסכת סוכה (מ"ב ב') כל קטן שאין בו דעת [אין] מרחיקין מצואתו יש בו דעת מרחיקין מצואתו שנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב, והדבר הזה כי מציאת ההפכים אחד, וכאשר נמצא האחד ימצא השני שהוא כנגדו, ולכך במציאות הדעת ימצא הפך זה הוא הצואה, וכל אלו דברים הם עמוקים מאוד בסוד החכמה.

ואלו ג' דינים הם כנגד מה שאמרו חכמים במסכת עירובין (י"ט, א') ג' פתחים יש לגיהנם וע"ש ותמצא הדברים מבוארים למי שהוא משכיל ויודע בחכמה.

באר הגולה באר השישי פרק יד ומה שאמר בפרק ה' דגיטין (נז ב) על (לא הוסיפו) "הקול קול יעקב והידים ידי עשו"...ומה שאמרו בירושלמי טרכינוס הרגם,  ועוד הקשה, דבגמרא (גיטין נז ב) קאמר 'זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר וכו'', ובירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) ובשאר מדרשים מוכח שאדריינוס קיסר הרג ביתר...אין דברי חכמים ספר דברי הימים, שכותבים הסופרים המעשים שהיו. כי ביתר, אף כי נמשך מלכותם איזה שנים אחר החורבן, מכל מקום חורבן אחד הוא...והכל נמשך אחר חורבן ירושלים. תמצא בפרק הנזקין (גיטין נה ב) מספר חורבן טור מלכא וביתר עם חורבן ירושלים, כאילו היה הכל מעשה אחד. תולה חורבן ביתר באספסינוס.