גדר זקן ואינה לפי כבודו- האם דחויה או פטור? | שיעור כללי בבא מציעא ל:

1.     תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד א

מצא שק או קופה [וכל דבר] שאין דרכו ליטול - הרי זה לא יטול. מנהני מילי? - דתנו רבנן: והתעלמת - פעמים שאתה מתעלם, ופעמים שאי אתה מתעלם. הא כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו - לכך נאמר והתעלמת מהם. למאי איצטריך קרא? אילימא לכהן והיא בבית הקברות - פשיטא; האי עשה, והאי לא תעשה ועשה, ולא אתי עשה ודחי את לא תעשה ועשה. ותו: לא דחינן איסורא מקמי ממונא. אלא לשלו מרובה משל חבירו - מדרב יהודה אמר רב נפקא, דאמר רב יהודה אמר רב: אפס כי לא יהיה בך אביון - שלך קודם לשל כל אדם. אלא לזקן ואינו לפי כבודו.

2.      רמב"ם הלכות כלאים פרק י הלכה כט

הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד, ואפילו היה רבו שלמדו חכמה, שאין כבוד הבריות דוחה איסור לא תעשה המפורש בתורה, ולמה נדחה בהשב אבדה מפני שהוא לאו של ממון, ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו, מפי השמועה למדו לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אבל דבר שאיסורו מדבריהם הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום, ואף על פי שכתוב בתורה לא תסור מן הדבר הרי לאו זה נדחה מפני כבוד הבריות, לפיכך אם היה עליו שעטנז של דבריהם אינו קורעו עליו בשוק ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו ואם היה של תורה פושטו מיד.

3.     תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט עמוד ב

אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא - אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב

תא שמע: והתעלמת מהם - פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם; הא כיצד? אם היה כהן והיא בבית הקברות, או היה זקן ואינה לפי כבודו, או שהיתה מלאכתו מרובה משל חברו, לכך נאמר: והתעלמת. אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'! שאני התם, דכתיב: והתעלמת מהם. וליגמר מינה! - איסורא מממונא לא ילפינן.

תא שמע: ולאחתו מה תלמוד לומר? הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא - אמרת לא יטמא. יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה, תלמוד לומר: ולאחותו - לאחותו הוא דאינו מטמא,

אבל מטמא הוא למת מצוה, אמאי? לימא: אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. - שאני התם, דכתיב ולאחותו - וליגמר מינה! - שב ואל תעשה שאני

4.     תוספות מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב

אלא לזקן ואינו לפי כבודו - וא"ת תיפוק ליה מולאחותו דכבוד הבריות דוחה מילת בנו ושחיטת פסחו וי"ל כבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון פן יסריח או יאכלוהו כלבים אף על גב דבפ' מי שמתו (ברכות דף כ. ושם ד"ה שב) מוכח דאי הוה כלאים שב ואל תעשה היה נדחה מפני כבוד הבריות היינו משום דערום הוי גנות ובזיון גדול כדאמר (יבמות דף סג:) אין לך משוקץ יותר מאותו שהוא מהלך ערום ומהכא לא ידעי' דדחי אלא ממונא אבל איסורא כמו פסח ומילה וגם כרת לא [וע' תוס' שבועות ל: ד"ה אבל].

5.     תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב

איבעיא להו: דרכו להחזיר בשדה ואין דרכו להחזיר בעיר, מהו? מי אמרינן: השבה מעליא בעינן, וכיון דלאו דרכיה להחזיר בעיר - לא לחייב. או דלמא: בשדה מיהת הוא דאיחייב ליה, וכיון דאיחייב ליה בשדה - איחייב ליה בעיר? - תיקו. אמר רבא: כל שבשלו מחזיר - בשל חבירו נמי מחזיר, וכל שבשלו פורק וטוען - בשל חבירו נמי פורק וטוען.

6.     רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יג

מצא שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב להטפל בהן ואומד את דעתו אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של חבירו ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היו שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר.

7.     רא"ש מסכת בבא מציעא פרק ב

ויראה לי כיון שפטרה תורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו איסור הוא לגבי דידיה שמזלזל לכבוד תורה במקום שאין חייב. ומשום ספק ממון חבירו אם הוא מחויב בו לא יזלזל בספק איסור. והחכם שבא לעשות לפנים משורת הדין יוותר מממונו ויעשה כמו שעשה רבי ישמעאל ב"ר יוסי. אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו

8.     שיטמ"ק (ל. ד"ה קרא)

בשם הרא"ש די"מ דנשים מיפטרי מהשבת אבדה משום דכל כבודה בת מלך פנימה

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב

רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא, פגע ביה ההוא גברא, הוה דרי פתכא דאופי, אותבינהו וקא מיתפח. אמר ליה: דלי לי. אמר ליה: כמה שוין? - אמר ליה: פלגא דזוזא. יהיב ליה פלגא דזוזא, ואפקרה. הדר זכה בהו, הדר יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה. חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו, אמר ליה: לכולי עלמא אפקרנהו ולך לא אפקרנהו. אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי לכולי עלמא אפקרינהו, ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה. והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה! - רבי ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד

9.     רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה יז

ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבדה בכל מקום ואף על פי שאינה לפי כבודו.

10.   שו"ת פרי יצחק חלק א סימן נז

ומה שהקשה כת"ר לשיטת הרמב"ם דס"ל דלפנים משורת הדין גם זקן ואינו לפי כבודו צריך להחזיר אבידה וכמבואר בדבריו בפי"א מה' גזילה ואבידה הלכה י"ז, לפ"ז קשה מסוגיא דמנחות (לז, ב) גבי רבינא הוה קא אזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא איפסיק קרנא דחוטיה ולא א"ל ולא מידי, כד מטא לביתיה א"ל מהתם איפסיק, א"ל אי אמרת לי מהתם שדיתיה, ופריך והא אמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כו'. וקשה דמאי פריך דלמא הא דאמר מר בר רב אשי אי אמרה לי מהתם שדיתיה היינו שהיה מחמיר על עצמו לפנים משורת הדין לפשוט טליתו בשוק והיה מוחל על כבודו כדי שלא לעבור על איסור הוצאה, עכ"ד. הנה כיוצא בזה הקשה הטורי אבן במגילה (כח, א) בהא דמבואר בשבועות (ל, ב) רב יימר הוי ידע ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לכולהו אמר כו' עשה דכבוד תורה עדיף, והקשה הטורי אבן ואמאי, הי"ל למחול על כבודם כדי לקיים אידך עשה דועמדו,

ועוד י"ל והוא העיקר לענ"ד, ולישב ג"כ קו' הטורי אבן כנ"ל, והיינו דבעיקר הדבר שכתב הרמב"ם דלפנים משוה"ד צריך להחזיר אבידה אעפ"י שאינו לפ"כ והוא מעובדא דר' ישמעאל בר"י בב"מ שם (ל, ב) דפריך בגמ' והא ר' ישמעאל בר"י זקן ואינו לפ"כ הוה ומשני לפנים משוה"ד הוא דעבד, אין זה משום ליתא כדי לקיים המ"ע בלבד, ומשום דבאמת עיקר לפנים משוה"ד הונח רק על מצות שבין אדם לחבירו, דלפיכך קרי לה לפנים משוה"ד, וע"ש בברייתא דמייתי הגמ' שם המעשה זה הדין אשר יעשון זה לפנים משורת הדין, ולא מצינו בגמ' לשון לפנים משוה"ד רק במה שבין אדם לחבירו, והיינו משום דאף בדברים שפטור מן הדין מ"מ א"צ לעמוד על דין תורה דצריך להיכנס עם חבירו לפנים משוה"ד, אולם במצוות שבין אדם למקום שנוגע רק לכבוד שמים אין נכנס בגדר לפנים משוה"ד כלל, רק דלפעמים צריך להחמיר ממדת חסידות. ועכ"פ לפ"ז נראה דדוקא גבי אבידה או בטעינה הנה צריך לפנים משוה"ד להחזיר או לסייע אעפ"י שאינו לפי כבודו, ומשום דנהי דפטור מן הדין משום כבוד הבריות, מ"מ כדי שלא יהא חבירו נפסד על ידי זה צריך להחמיר ולמחול על כבודו לפנים משוה"ד. אולם במצוה שבין אדם למקום כל היכי דפטור משום כבוד הבריות, ומכש"כ בדאיכא כבוד תורה, א"צ כלל למחול על כבודו אפילו לפנים משוה"ד. ואפי' מדת חסידות ליכא, דלא דמי כלל לאבידה כנ"ל. ולפ"ז מיושב קו' הטורי אבן בהא דלא מחלו על כבודם לקיים מ"ע דועמדו, ומשום דזהו רק מצוה שבין אדם למקום, דאין נ"מ לחבירו אם מעיד מיושב או מעומד, ולכך כיון דפטור מן הדין אין לנו שיהא צריך למחול על כבוד תורתו לפנים משוה"ד, ואדרבה אין לו לזלזל בכבוד תורתו, דל"ד למ"ש הרמב"ם הדין א"צ כלל למחול על כבודו אפי' לפנים משוה"ד.