שיעור כללי בבא מציעא ט:- י. | התופס לבעל חוב- בשליחות

1.תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף י עמוד א

רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו: המגביה מציאה לחבירו - לא קנה חבירו. מאי טעמא - הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, והתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - לא קנה.

2.רש"י מסכת בבא מציעא דף י עמוד א

הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים - כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו, ובא לקדם עד שלא יתפסנו בעל חוב אחר, ונמצא תופס זה חב בתפיסתו זאת את הנושים האחרים.חב לאחרים - מפסיד את האחרים, כמו אין חבין לאדם (כתובות יא, א).לא קנה - כדאמר בכתובות, דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו, מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס.

3.תלמוד בבלי מסכת כתובות דף פד עמוד ב

יימר בר חשו הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא, שכיב ושביק ארבא, א"ל לשלוחיה: זיל תפסה ניהליה, אזל תפסה. פגעו ביה רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע, אמרו ליה: את תופס לב"ח במקום שחב לאחרים, ואמר רבי יוחנן: התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה

4.תוספות מסכת בבא מציעא דף י עמוד א

תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני - מה שפרש"י משום דלא עשאו שליח אין נראה דבפ' הכותב (כתובות דף פד: ושם ד"ה את) משמע גבי עובדא דיימר בר חשו דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני אפילו עשאו שליח.

5.חידושי הר"ן מסכת בבא מציעא דף יא עמוד ב

ראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי דאפי' בכה"ג דאיכא מ"ד לא קנה אעפ"י שהכל מודים דהיכא דדעת אחרת מקנה אותה זכין לו לאדם ע"י אחר ואפי' מ"ד דאמר נמי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו לא מטעם שליחות הוא אומר כן אלא דוקא היכי דאיכא למימר מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' דהא תלמוד מעשיר (ועני) דליכ' מגו קי"ל כרבנן דאמרי יתננה לעני הנמצא ראשון וטעמא דמלתא לפי שא"א לזכות לחבירו מתורת שליחות אא"כ עושה שליחו' של בעל הממון. והיכי דליכא דעת מקנה אין כאן בעל ממון שיהא זה שלוחו

6.אבן האזל הלכות מלוה ולוה פרק כ הלכה ב

ובטעמא דשיטת הסוברים דאפי' עשאו שליח לא מהני כתב הרא"ש בגיטין בהך סוגיא דלאו כל כמיניה לשוויה שליח כדי לחוב לאחרים, ובבאור הדבר צ"ל דלא מצינו עיקר דין שליחות אלא בתרומה וגירושין וקידושין, ובתרומה הא אין השליחות נוגע אלא להמשלח, ואף דאח"כ כשתרם השליח נעשה תרומה וכל ישראל אסורין לאכלו זהו רק מידי דממילא. אבל עיקר חלות הדין שליחות שיהי' מעשה השליח כמעשה המשלח זה אינו נוגע אלא להבעלים. וכן בגירושין וקידושין אינו נוגע אלא להאיש והאשה שקבלו השליחות מדעתם. וממילא יוצא שנוגע גם לאחרים דבקדושין נעשית אשת איש ובגירושין נאסרה לכהן. ומבואר דהיכי דעיקר השליחות נוגע בעצם לאחרים לא מצינו בתורה דין שליחות. ומבואר מה דאין יכול התובע לעשות שליח לתבוע אא"כ הקנהו בהרשאה, שייך להא דאינו יכול לעשות שליח לחוב לאחרים, דזהו רק היכי דעכ"פ בא המשלח לזכות בדבר שיש זכות בזה גם לאחרים ובזכייתו הוא חב לאחרים. אבל הבעל כשמגרש אשתו אינו נוטל ממנה שום זכות רק שמגרשה שלא תהי' אשתו. וזה תלוי רק בו ולא בה כלל. ולכן אינו שייך בזה לחוב לאחרים.

7.פני יהושע מסכת כתובות דף פד עמוד ב

בד"ה את תופס לבעל חוב כו' כאן משמע דאע"ג דעשאו שליח כו' ודלא כפי' הקונטרס בפ"ק דב"מ כו' עכ"ל. כבר כתבתי בזה שם בפ"ק דמציעא ליישב שיטת רש"י ז"ל וההיא דהכא לא עשאו שליח לזכות דרך זכייה דלא אסקו אדעתייהו מבעל חוב אחריני אלא לתפיסה בעלמא קאמרי שיביאו לו משא"כ היכא שעשאו שליח ממש שיזכה בו דרך זכיה גמורה פשיטא ליה לרש"י ז"ל דמהני דקי"ל שלוחו של אדם כמותו מהני אף על גב דחב לאחריני ובאמת אף דכל הפוסקים חולקים על רש"י ז"ל בזה מ"מ ללמוד אני צריך ולא זכיתי להבין דבריהם בזה דאמאי נימא דלא מהני תפיסה היכא שעשאו שליח בפירוש שיזכה עבורו דהא קי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו וידו כיד משלחו ממש בין בגיטין וקידושין אף על גב דמחייב לאחריני כדאיתא בקדושין פ' האומר [מ"ב ע"ב] ואפילו לדבר עבירה הו"א דיש שליח אי לאו דמיעטו הכתוב בפירוש אפ"ה במעילה וטביחה ומכירה מהני אף על גב דאיכא חוב לאחריני אם לא שנאמר דה"נ בהא דשמעתין נמי הוי כדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כיון דאי אתא קמן לדינא לא הוו נותנין אלא ליורשין כדקאמר ר"ע או לכושל כרבי טרפון אלא דוקא בדיעבד היכא שתפס בעצמו דכיון שיש לו בה זכות אין כח ביד הב"ד להוציא מידו וליתן לשאר בעל חוב או ליורשין

8.קצות החושן סימן קה ס"ק א

ובזה יש מקום לתרץ מה שהקשה הרא"ש בפרק קמא דב"מ (סי' כ"ז) על דעת רש"י וק"ל. ובחידושי פני יהושע בפרק הכותב (כתובות פד, ב ד"ה את תופס לבע"ח) כתב בטעמא דלא מהני שליח היכא דחב לאחרים משום דאין שליח לדבר עבירה וכיון דחב לאחרים עבירה הוי לגביה ע"ש. וסברתו לא נהירא, וגם אפילו אם היה שליח עושה עבירה בשליחותו כיון דלמשלח אינו עבירה אינו ענין לשליח לדבר עבירה, דלא אמרינן אין שליח לדבר עבירה אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דעבירה הוא למשלח, וראיה לזה מדברי התוס' בפ"ק דגיטין דף י"ב (ע"א) גבי פלוגתא דר"א ורבנן במי שליקט את הפיאה ואמר זו לפלוני עני דר"א אמר זכה וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון, ואמרינן שם בטעמייהו דרבנן משום דכתיב (ויקרא כג, כב) לא תלקט לעני, לא תלקוט [לו] לעני, והקשו בתוס' (ד"ה אלא) למ"ד בפ"ק דתמורה (ד, ב) כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ ליקני העני וע"ש, ואף על גב דהשליח עבר אמימרא דרחמנא וא"כ נימא אין שליח לדבר עבירה, אלא ודאי היכא דאין העבירה למשלח אלא לשליח בענין כזה הוי שליחות וזה ברור:

9.שו"ת בית הלוי חלק ג סימן מד

ב"מ ד' י' ע"א, תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, וכתב רש"י כאדם הבא מאליו כו' שלא עשאו הנושה שליח כו', ס"ל לרש"י דאם עשאו שליח לכו"ע קנה, והתוס' הקשו על זה מהא דיימר בר חשו בכתובות דף פ"ד דאמר לשלוחו לתפוס ואפ"ה אמר לו ר"פ אתה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ולא קנה, והרא"ש הוסיף עוד להקשות מהא דבמשנה דאמר לחבירו תנה לי דלא זכה האומר ומדייק מינה רב נחמן דהא דאמרי רבנן במלקט הפיאה ואמר ה"ז לפלוני עני דלא זכה דאיירי גם מעני לעני והרי ר"נ בעצמו מפרש הטעם דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום דהוא כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים הרי מוכח דגם בשליח לא מהני דבמשנה הא אמר לו תנה ליוע"כ נראה דהוקשה לי' לרש"י הא דאמר הכא דמגביה מציאה לא קנה משום דהוא תופס לבע"ח וא"כ הא קשה דהאיך קונין מציאה ע"י חצירו והניחא אם עומד בצד שדהו אז הקנין משום יד אבל במשתמרת דא"צ עומד בצד שדהו ס"ל לרש"י דאז אין הקנין משום יד וכן ס"ל להרבה מהראשונים רק הטעם משום שליחות ומזה הוכיח רש"י הכא דבעשאו שליח גם תופס לבע"ח קונה, שוב מצאתי באו"ת שכתב כן דמכח קושיא זו כתב רש"י כן, וכל זה הוכרח רש"י רק לר"נ ור"ח דאמרי דמגביה מציאה לא קנה משום דחב לאחרינא אבל הרי במסקנא אמר ר' יוחנן דמגביה מציאה קנה והקשו התוס' דהא ר' יוחנן אמר בגיטין דתופס לבע"ח לא קנה ותירצו התוס' דמציאה שאני דאמרינן מיגו דזכי לנפשי' זכי לאחרינא ועיין בשיטה מקובצת שהביא דהרמב"ן תירץ דר' יוחנן סבר דמגביה מציאה לא מקרי כלל חב לאחרינא דהא אין לשום אדם חלק בה ואינו גורם בתפיסתו רק מניעת הריוח לאחרים שלא יוכלו לזכות בה ולא דמי לתופס לבע"ח שהוא חב ממש לבע"ח האחרים הנושים בו ונאמר דגם רש"י ס"ל כהרמב"ן, וא"כ להמסקנא הא ניחא שפיר מה דקונה מציאה ע"י חצירו ולר"י שפיר מצינן לומר דתופס לבע"ח לא מהני גם שליח, דהא ודאי דלפי הסברא הפשוטה אין לחלק כלל בין עשאו שליח ללא עשאו וכמו שכתבו התוס' דהא גם בלא עשאו נעשה מעצמו שלוחו דזכין לאדם שלא בפניו ורק דלרב נחמן ורב חסדא מוכרח רש"י לחלק כן אבל לר"י מודה רש"י דאין לחלק בזה ולהלכה י"ל דמודה רש"י דגם שליח לא מהני ואתי' הך דכתובות שפיר כמו דמסיק כאן ר' יוחנן,