ישראל קדמו לתורה – פרשת יתרו

אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ

אחת
האמירות היסודיות, החריפות והמשמעותיות ביותר בדברי מורנו ורבנו הרצי”ה
זצ”ל נקשרת לפרשתנו, פרשת יתרו. הרצי”ה היה חוזר ושונה אינספור פעמים בדבר עניין הקדמת
ישראל לתורה, שקודם הקב”ה בחר בנו מכל העמים, ומתוך כך נתן לנו את תורתו.

בפרשתנו, קודם מתן תורה, מדגיש הקב”ה את דבר מעלתם של ישראל: “וִהְיִיתֶם
לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ…”[א]. מתוך
מעלה זו ניתנת התורה לישראל. גם בפרשת כי תישא בא לידי ביטוי לימוד יסודי זה בדבר
מעלת ישראל קודם לתורה. לאחר חטא העגל הציב הקב”ה בפני משה שתי אפשרויות: עם
ישראל בלא תורה או תורה בלא עם ישראל. הקב”ה נוקט עמדה בעניין זה, ונותן למשה
פקודה אלוקית להעדיף את התורה על פני עם ישראל: “הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם
ואעשה אותך לגוי גדול”[ב]. רק משה שקיבל תורה
ודבוק בה, הוא שיכול להפוך לעם חדש שיקבל את התורה ולא יכפור בה. אולם משה רבנו
בוחר אחרת. משה עומד במבחן שמציב לו הקב”ה, שובר את הלוחות ובוחר בישראל. רש”י
בפירושו האחרון לתורה מביא את דברי חז”ל על כך שבסופו של דבר הקב”ה הודה
למשה על ששיבר את הלוחות ובחר בישראל[ג]. רעיון הקדמת ישראל
לתורה המופיע בפרשת כי תישא מתברר מתוך המשבר הגדול והקרע הנוראי שהתרחש עקב חטא
העגל. לעומת זאת, בפרשתנו לימוד זה מתגלה בעומקו באופן חיובי וללא שבר.

נראה לומר שהקדמת ישראל לתורה היא תמצית תורתו של הרצי”ה, שראה
בעניין זה את עיקר לימודי האמונה. זו הסיבה שאחד מספרי האמונה העיקריים הנלמדים
בישיבת מרכז הרב הוא ספר הכוזרי שלפי דברי הגאון מווילנא עיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים
בו. הרצי”ה חידד ואמר, שהגאון ביאר במילותיו הקצרות את מהותו של ספר הכוזרי
שישראל קדמו לתורה.

עוֹלָם, תּוֹרָה, יִשְרָאֵל

בנוגע לפרשתנו, פרשת יתרו, עסק הרצי”ה בשאלה מדוע קוראת התורה לפרשה
זו, העוסקת במתן תורה, על שם יתרו, ומדוע בתחילת הפרשה מופיעים רעיונותיו של אותו
גוי. הסביר הרצי”ה שדווקא העיסוק בדמותו של יתרו קודם העיסוק במתן תורה, הוא
שמגלה את מעלת התורה. יתרו הוא שמבטא את המידות הטובות הקיימות גם בלא תורה, בטבע ובמוסר
האנושי, שרק על גביהן מופיעה התורה, ומתעלה לעילא-לעילא מהמידות הטבעיות. לדברי הרצי”ה,
העיסוק בדמותו של יתרו בתחילת הפרשה מלמד אותנו שיש חכמה בגויים, ועלינו לקבל
אותה, להשתמש בה וליקרה, אפילו בדרך הנחלת תורה. ואף על פי כן, שגבה מעלת התורה
לעילא-לעילא מכל זאת. לעומת המידות הטובות שטיבם הוא בתוך המציאות, עיקר מעלתה של
התורה הוא שהיא אלוקית, נבדלת מכל גדרי המציאות ולא משועבדת להם.

מרן הרב קוק זצ”ל הדגיש פעמים רבות בדבריו שהנטייה לראות בעין רעה
את הטבע האנושי ולהפחית מערכו, פוגעת הן במוסר הטבעי שמעלתו עליונה והן בתורה עצמה[ד]. לדבריו,
אם ממעיטים במעלת המידות הטבעיות בשביל להסביר את מעלת התורה, הדבר ממעט בעליונותה
של התורה עצמה. אך ככל שמרוממים את המידות הטובות לפי כל עוצמת ערכן בלי להפחית מהן
מאומה, רק כך יכולים לעמוד על מעלתה האמיתית של התורה.

בעצם אנו מוצאים שישנם שלוש בריאות המופיעות בפרשתנו, וביניהן סדר והדרגה-
עולם, תורה וישראל. הבריאה הראשונה, התחתונה ביותר, היא זו הכוללת את העולמות עם
כל הטוּב שבהן, המידות הטובות והמוסר הטבעי, אומות העולם וחכמתם. יתרו הוא אחד
המעולים ועליונים שבהם. הוא נדבק בישראל ונעשה חותן משה איש האלוקים. לבריאה זו
שייכת דרך ארץ שקדמה לתורה שהיא מעלה נשגבה ומופלאה מאוד.

הבריאה השנייה, בדרגה עליונה יותר, היא התורה שקדמה לעולם. כאמור, מעלתה
אינה בתוך המציאות וגדריה, אלא היא קיימת למעלה מכל גדרי המציאות ולפני השעבוד
למגבלות העולם הזה. על גבי העולמות והתורה, הבריאה השלישית, העליונה מכול, היא
בריאתם של ישראל.

שלוש הבריאות הללו המופיעות בפרשתנו, ישראל, תורה ועולם, נדרשות בדברי חז”ל
על המילה הראשונה בתורה – “בראשית”: בשביל תורה שנקראת ראשית, בשביל
ישראל שנקראו ראשית, ולפי הפשט- בראשית בריאת שמים וארץ, כפי שאף מופיע בפירושו
הראשון של רש”י לתורה.

אם נתבונן ביחס בין שלוש הבריאות הללו, הרי נמצא שני סדרים שונים בתכלית.
לפי הכרונולוגיה העליונה שלמעלה מגדרי העולמות, לפני שנברא העולם, ישראל קודמים
לכול, לאחריהן מופיעה התורה, ולבסוף מופיעים העולמות. לעומת זאת, לפי הכרונולוגיה שבתוך
המציאות, העולמות מופיעים ראשונה, לאחר מכן מופיעים ישראל, ולבסוף מופיעה התורה. גם
בפרשתנו אנו מוצאים סדר מעין זה של הכרונולוגיה של המציאות: תחילה מופיע יתרו
השייך לאומות העולם, לאחר מכן מתגלה מעלתם של ישראל: “והייתם לי סגולה מכל
העמים”, ולבסוף ניתנת התורה. אם כן, עד שנברא העולם הסדר הוא- ישראל, תורה ועולם,
ומשנברא העולם- עולם, ישראל ותורה. לכאורה היינו מצפים שהסדר יהיה שיקוף הפוך
ומדויק אחד של השני, אולם אין הדבר כך, ויש להבין מה משמעות הסדר הזה.

תּוֹרָה וְיִשְרָאֵל

על מנת להבין מהו היחס שבין העולמות, ישראל והתורה, נעסוק בשני מאמרי
חז”ל. רבנו הרצי”ה זצ”ל הוא שדלה מדברי רבותינו שני מאמרי
חז”ל העוסקים ביחס שבין ישראל לתורה, וקובעים את מעלתם וחשיבותם של ישראל על
מעלת התורה. מאמרים אלו נדחקו לשוליים, וכמעט שלא צוטטו אצל גדולי ישראל. אולם
גדולתו של הרצי”ה הייתה, שהוא הפכם לעיקר ולתשתית תורתו ויסוד לכל תהליך
הגאולה, ובאמצעותם הנהיג והדריך את הדור כולו[ה].

שני המאמרים הללו מופיעים בתנא דבי אליהו ובמדרש קהלת רבה. בתנא דבי
אליהו מובאים דברי אליהו הנביא זכור לטוב:

פעם
אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ואמר לי: רבי,
שני
דברים יש לי בלבבי ואני אוהבם אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קודם? ועניתי: דרכם של בני אדם
שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני
הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים לכל[ו].

אליהו הנביא נשאל מי קודם למי- התורה או ישראל. כבר בשאלה זו ישנה הכרעה
מי קודם, ואותו אדם מקדים את התורה לישראל- “תורה וישראל”. אך אליהו
הנביא אומר שהוא נוהג לפי דרכם של בני האדם אשר מקדימים את התורה לישראל, אך לא כך
היא דעתו של אליהו, שישראל הם שקודמים לכול.

בקהלת רבה מובא רעיון דומה בפירושו של רשב”י לפסוק “כימי העץ
ימי עמי”:

אמר
רבי שמעון בר יוחי, כתיב: (ישעיה ס”ה) ‘כי כימי העץ ימי עמי’ ואין עץ אלא תורה, שנאמר: (משלי ג’) ‘עץ חיים היא למחזיקים בה’, וכי
מי נברא בשביל מי, התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה? – לא תורה בשביל ישראל?!
אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא
קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה, על
אחת
כמה וכמה.[ז]

רבי שמעון בר יוחאי מבאר את הפסוק “כימי העץ ימי עמי” ומפרש, שכמו
ימי העץ, קרי- התורה, כך עם ישראל. ויש לשאול- מי נתלה במי, או בלשון רשב”י –
“מי נברא בשביל מי- התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל תורה?”. כלומר,
כיוון שימי העץ אינם נידונים בפסוק ונצחיותם מצויה בו כהנחה פשוטה, ולעומת זאת
נצחיותם של ישראל צריכה להילמד מימי העץ-התורה; אתה למד לכאורה, שמעלת התורה שגבה
ממעלתם של ישראל. אולם רשב”י לומד את דברי הפסוק כקל וחומר: “אלא תורה שנבראת בשביל ישראל הרי היא קיימת לעולמי עולמים, ישראל שנבראו בזכותה,
על אחת כמה וכמה”. בדרשה זו דוחק
רשב”י את פשט הפסוק, הופך את הקערה על פיה, ואומר שאדרבה, התורה נבראה בשביל
ישראל.

יִשְרָאֵל קָדְמוּ לַתּוֹרָה

אנו מוצאים שרבותינו נקטו בשתי לשונות שונות בעניין היחס שבין ישראל
לתורה: ‘קדמו’ ו’בשביל’- שישראל קדמו לתורה, ושהתורה היא בשביל ישראל.
כיצד יש להבין את הלשונות הללו?

הלשון של קדימה, שישראל קדמו לתורה, מתבארת בשני אופנים. באופן פשוט יש
להבין שהקדימות היא בזמן, ובאופן נוסף ניתן להבין שהקדימות היא קדימות במעלה. מהי מעלה
גדולה יותר- קדימות במעלה או קדימות בזמן? לכאורה ודאי הקדימה במעלה היא גדולה
יותר מקדימות בזמן. הקב”ה אומר לאדם ‘יתוש קדמך'[ח], שיתוש
נברא לפני האדם, ובכל זאת מעלת האדם גדולה יותר. היתוש קודם לאדם רק בחיצוניות, רק
בבריאת העולמות, ואילו בפנימיות, האדם הוא העיקר, והוא שנברא תחילה בעולמות העליונים.
לא ניתן לומר שמי שקודם בזמן הוא גם קודם במעלה. הקדימות בזמן היא חיצונית, ואילו
הקדימות במעלה היא פנימית יותר. אם כן, לקדימות במעלה יש משמעות מרחיקת לכת.

כמו מעלת ישראל על התורה, שקדמו לה, כך ישנה מעלה לתורה על העולם, לכן “תורה
קדמה לעולם”[ט]. התפיסה שהתורה
קדמה לעולם היא “מהפכה קופרניקאית”, ויש לה משמעות מהפכנית. לפי תפיסה
זו, קיום התורה אינו מותנה בקיום העולם, והתורה יכולה להתקיים גם בלא עולם, כפי
שהיה לפני בריאת העולמות. יותר מכך: התורה היא התנאי לקיום העולמות, שהרי הקב”ה
“הסתכל באורייתא וברא עלמא”[י]. התורה מקיימת
את העולמות, ובלעדיה- הכול בטל, שנאמר: “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים
וארץ לא שמתי”[יא]. אין קיום לעולם אם
הוא אינו יונק כוחו מהתורה ואין לו קיום אלא בזכות התורה, ואילו התורה אינה תלויה בעולם
ואינה משועבדת לו. באופן זה יש להסביר שגם קדימותם של ישראל לתורה מלמדת, שקיומם
של ישראל אינו תלוי בתורה, שהרי הם היו קיימים עוד לפני קיומה של התורה. זוהי
תפיסה מופלאה ומזעזעת, ויש להבין מה פירוש הדבר.

הרצי”ה בדבריו מביא את לשון אור החיים הקדוש אשר אומר: “אם אין
ישראל – אין תורה”[יב]. לדברי אור החיים,
כל דרגה תלויה בזו שלפניה, לכן כפי שאין עולם בלא תורה, כך אין תורה בלא ישראל. מציאותם
של ישראל לא תלויה בתורה, ומציאותה של תורה ודאי מוכרחת ותלויה במציאותם של ישראל,
שהרי הם כבר היו קיימים כשהתורה נבראה.

תּוֹרָה בִּשְבִיל יִשְרָאֵל

בדברי רבי שמעון בר יוחאי אנו מוצאים תפיסה עמוקה עוד יותר מזו שמקדימה
את ישראל לתורה. העובדה שישראל קדמו לתורה, עדיין לא מלמדת מי בשביל מי. הרי
בריאתו של היתוש לפני בריאת האדם אינה מלמדת מהו היחס שביניהם. אמנם מציאותו של
היתוש אינה תלויה במציאותו החיצונית של האדם, ובכל זאת אין משמעות לקדימותו בזמן,
שהרי העולם נברא בשביל האדם, ובאמת אין ליתוש מציאות לבדו ואין טעם לקיומו בלא
האדם. רק מפני שאנו יודעים שביום השישי ייברא האדם, יש טעם ליתוש. כלומר- בפועל,
על ציר הזמן, היתוש קודם לאדם, אך הסיבה הפנימית לקיומו- “בשביל”, היא
האדם שנברא אחריו.

לפי דברי רבי שמעון בר יוחאי, בריאתם של ישראל לא קדמה לבריאת התורה בשביל
שיהיה מי שיקיים את התורה, כפי שהיתוש נברא בשביל האדם, אלא בדיוק להפך: התורה
נבראה בשביל ישראל, ולא ישראל בשביל התורה.

מַעֲלָה פְּנִימִית וּמַעֲלָה חִיצוֹנִית

כפי שלמדנו מהיתוש, הקדימה בזמן אינה משמעותית ואינה חשובה לעומת המעלה
הפנימית. אם כך יש להבין מהי המשמעות של דברי אליהו הנביא שישראל קדמו לתורה? מדוע
לא די בדעת רבי שמעון בר יוחאי בדבר מעלתם הפנימית?

נראה לומר ששני המדרשים הללו יחד- בשם אליהו הנביא ובשם רשב”י-
משלימים את הבנת מהותם של ישראל. הקדימות בזמן, כפי שהיתוש קדם לאדם, מלמדת שהיתוש
נברא בשביל האדם ולכן הוא נברא קודם. כל קיומו של היתוש הוא רק הכנה ואמצעי למטרה
אחרת עליונה יותר. יחד עם זאת, לקדימה כהכנת הדרך להשגת המטרה, ישנה מעלה בפני
עצמה, שבכל זאת יש לה מציאות בפועל. אמנם מצד הסיבה הפנימית היא חלשה כי היא משמשת
רק כאמצעי והכנה, אולם מצד המציאות החיצונית יש לה תוקף גדול. זהו ההסבר לאמירה
“יתוש קדמך”: אם האדם חוטא, התוקף שלו הוא פחות מהיתוש שלא חטא. אם האדם
לא עולה למעלה, לא מתמסר למטרתו, אזי באמת היתוש חשוב יותר ממנו, שהרי הוא חלק
מהמציאות והאדם השפיל אותה.

לפי הדברים הללו, לכאורה ניתן היה לומר שהתורה אמנם בשביל ישראל, אך על
כל פנים היא קודמת לישראל. אולם, אם התורה הייתה נבראת קודם לבריאתם של ישראל
בשביל שיהיה מה לתת לאומה שעומדת להיברא, ישראל היו נשארים במעלתם מצד הטעם והסיבה
הפנימית, אך מצד המציאות בפועל הם היו חלשים ודלים, בבחינת “תורה קדמתך”.

הקדמת ישראל לתורה מצד המציאות והקדמת ישראל לתורה מצד המעלה יחד, הן ביטוי
לשלמות המעלות של ישראל. הסיבה הפנימית של כל המציאות היא ישראל, ויחד עם זאת גם
בפועל יש לישראל את התוקף הגדול ביותר בנבראים משום שהם קדמו לכול. כל זה נכון במציאות
הנסתרת העליונה משום שאנו מדברים על תוקף המציאות לפני שנברא העולם. לפי המציאות
הנסתרת כפי שהיא אצלו יתברך, ישראל קדמו לתורה, ותוקף מציאותם היא הדבר המוחלט
ביותר בבריאה. רק מתוך כך מופיעות שתי קומות נוספות, בשביל ישראל- קומה פנימית היא
התורה, וקומה חיצונית של העולמות.

לדמותם של ישראל ישנו לבוש חיצוני ותוכן פנימי. באמצעות לבושם החיצוני ישראל
נפרדים מהקב”ה כדי לגלות את עצמיותם ברצונם שלהם, לכן העולמות קדמו לישראל.
מנקודת מבט של המציאות החיצונית כשיוצאים העולמות לפועל, מתרחש היפוך בסדר הדברים,
והעולמות מקבלים תוקף ראשוני בשביל לגלות את כוחם של ישראל ואת עצמאותם. ההעלם
שבעולמות הוא המרחב שבו עתידה האומה הישראלית לגלות את עצמה. הרי אם לא היה העלם,
ישראל היו שרויים באור האלוקי, והעצמיות שלהם לא הייתה יכולה לצאת אל הפועל. אם
העולמות לא היו קודמים לישראל בפועל, ישראל היו בלועים באור פני מלך חיים כמו שהיה
לפני שנברא העולם שהעולמות היו גנוזים והתורה הייתה גנוזה ולא היה יוצא שום דבר אל
הפועל. ההעלם שבמציאות העולמות הוא שמאפשר מציאות שבה ישראל יצאו לפועל בכוחם שלהם[יג].

לעומת לבושם החיצוני של ישראל שמתגלה בעולמות, תכנם הפנימי של ישראל הוא
התורה. התורה היא הביאור מי הם ישראל, והיא שמאפשרת לישראל לגלות את עצמיותם בתוך
העולמות הנסתרים, לכן ישראל קדמו לתורה, כי היא משמשת עבורם ככלי לפעול בעולמות.

התורה בעצמה יורדת לעולמות כמו ישראל, אך אינה מתנתקת משורשה אלא דבוקה
באלוקות כדי שישראל יוכלו לרדת לעולם, ובאמצעות דבקותם בתורה יישארו קשורים למעלה,
נאמנים למי שהם בעצמם, ובוקעים את ההעלם של העולמות. זהו הסדר המופיע בפרשתנו:
תחילה ישנו עולם, לאחר מכן מופיעים בו ישראל, והתורה ניתנת להם ומתגלה כאיבר הפנימי
העצמי שלהם, כזיכרון של עצמיותם השמימית שלפני ההעלם וכדי לסייע להם בתפקידם. כלומר,
התורה היא פירוש מי אנחנו, ולכן היא באה “בשביל ישראל”- בשביל שישראל
יוכלו לרדת לתוך העולמות ולהיות דבקים בה’ מכוח עצמם.

הסדר שלפני הבריאה לפיה נבראים העולמות הוא שישראל קודמים לכול ואחריהם
התורה. זהו סדר המעלה האמיתי והנכון. לעומת זאת, בדרך ההתגלות בעולם הזה נפרדות
הדרכים. גם כאן, הכול הוא בשביל ישראל, לכן העולמות צריכים להופיע ראשונים כדי
שתהיה לישראל עמידה נפרדת ולא ייבלעו בחזרה באלוקות. התורה מופיעה רק לאחר הופעתם
של ישראל והיא שמלמדת ומסבירה מי הם באמת- עם סגולה מכל העמים שהופיעו על במת
ההיסטוריה.

אם כן, תוקף המציאות הוא ישראל, “בני בכורי ישראל”, שהם בנים
לה’ יתברך בתוך המציאות התחתונה, ולכן ישראל קדמו לכול. הופעתם של ישראל בעולם היא
ראשית הכול והיא תכלית הכול. ישראל קדמו לכול והכול הוא בשבילם. הם העיקר, הם
גילוי אלוקות, הם השכינה. מתוכם של ישראל נולדת התורה, שהיא היא ישראל. “ישראל
ואורייתא חד הוא”[יד]. התורה היא התוכן
והמילוי של ‘מי אנחנו’. היא האיבר הפנימי של מי שנשמתנו. וכאשר סוגיה זו, שישראל קודמים
לתורה והתורה בשביל ישראל, מתחדדת, קיום התורה בפועל בידי ישראל אינו מדד מכריע
לגבי מעלתם העצמית. מתוכם של ישראל אף נבראים העולמות, כדי שישראל יתגלו מכוח
עצמם. כמו התורה, גם העולמות נבראו להיות הכנה ואמצעי לישראל, לכן יש לנו מה ללמוד
מאומות העולם ומחכמתו של יתרו. יתרו הוא “בשביל ישראל”, וזו סיבת הופעתו
בתחילת פרשתנו קודם לישראל, כמו כל אומות העולם שקדמו לישראל וכמו דרך ארץ שקדמה
לתורה, כדי לתת לישראל תוקף גדול יותר.

חַיָּה
אַחַת יֵש בָּרָקִיעַ

הרצי”ה עסק במעלה העליונה בכל מרום גדולתה, היא מעלתם של ישראל
שקדמו לתורה וקדמו לעולם, שהם גם אחרית הכול: “חיה אחת יש ושמה ישראל עומדת
באמצע הרקיע”[טו]. כאשר ישראל
נולדים מחדש ואיבריהם מתפתחים ומתרחבים והם זוכים לשוב להיות אומה החיה בארצה, שהרי
ארץ ישראל היא הגוף לנשמת האומה, זהו עיקר העיקרים, והוא קודם בתוקף מציאותו לכול.

הרצי”ה הגדיל ואמר שהמדרגה העמוקה ביותר בישראל היא ארץ ישראל, כי
כל ישראל הם פרטים, ואילו ארץ ישראל היא כללות הכול ביחד. התגלותם השלמה של ישראל
במציאות, בארץ ישראל, היא שמכריעה את כל העולם. זהו שורש התורה, וכל לימוד התורה
יונק את כוחו מכוח המעשה הזה. יחד עם זאת, כשם שאם אין ישראל אין תורה, כך אם אין
תורה אין ישראל, משום שהתורה היא מי שאנחנו. היא האופי והחיוניות שלנו, ולכן אי
אפשר שיהיו ישראל בלי תורה.

יהי רצון שנזכה שאורם של ישראל יתגלה בשלמות, ומתוך כך תתגלה גם התורה בשלמות,
עד שיתקיים “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”, וכל העמים יקראו
בשפה ברורה בשם ה’, במהרה בימינו אמן.

[א] שמות יט ה-ו

[ב] שמות
לב י

[ג] רש”י
דברים לד יב: “לעיני כל ישראל – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם, שנאמר (לעיל ט
יז) ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב”ה לדעתו, שנאמר (שמות לד א) “אשר שיברת”,
יישר כחך ששברת”.

 [ד]עיין למשל מידות הראי”ה ערך אהבה אות י
ואורות התחייה ס.

[ה]
באופן זה פעלו כמה וכמה מגדולי ישראל, כגון בעל התניא שעשה עיקר
מדברי חז”ל “נתאווה הקב”ה לעשות לו דירה בתחתונים”, כפי שהדבר
בא לידי ביטוי בספר התניא, וכן הרמח”ל בספרו מסילת ישרים, שעשה עיקר גדול
ויסוד עבודת ה’ מן הברייתא של ר’ פנחס בן יאיר. זוהי מלאכתם של ענקי עולם, שהם
מזהים בתוך דברי רבותינו איזו נשמה שהייתה דהויה עד אז, מסמנים אותה, ומשנים את כל
המפה.

[ו] תנא
דבי אליהו יד

[ז] קהלת
רבה א ט

[ח] סנהדרין
לח ע”א

[ט] בראשית
רבה א ד

[י] זוהר
תרומה קסא א

[יא] ירמיהו
לג כה

[יב] ויקרא
כו, מד

[יג] ראה
באורות ישראל א יג, שישראל ננסרו כדי להידבק בקב”ה מתוך רצון ובחירה עצמיים.

[יד] זוהר
ח”ג ע”ג

[טו] פרקי
היכלות רבתי לא ד