שפת אמת- פרשת ויקהל- תרמטבפסוק כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה’ כו’. דאיתא במדרש מים רבים לא יוכלו לכבות כו’ האהבה כו’ בני עשו לי יריעות עזים ושכנתי בתוכם כו’. והענין הוא כי האהבה והדביקות אשר קיבלו בנ”י בהר סיני הוא חי וקיים לעולם. אבל ע”י החטא אינם יכולין להוציא מכח אל הפועל אהבה הגנוזה. ולכן אחר החטא הוצרכו לזו הנדבה. שבכח התרומה הזו הוציאו הנדיבות והתשוקה והדביקות מכח אל הפועל עד שהמשיכו את השכינה למטה. ולכן נק’ משכן העדות שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. ובזמן המשכן והמקדש הי’ באמת השראת השכינה. ומה זו עדות. רק שהוא עדות גם לכל הדורות. שאעפ”י שאין הקדושה בהתגלות. מ”מ בפנימיות לבות בנ”י נשאר רושם הקדושה. ובאמת בכל המצות הוא כן אשר הם עצות איך להוציא הנדיבות והרצון מהכח אל הפועל כמ”ש כאן כל נדיב לבו כו’. פי’ שהתרומה זו הוציאה כל הנדיבות והרצונות שהיו טמונים בלבותם. כן כל מצות שנקראות נר כמ”ש נר מצוה וכתיב נר ה’ כו’ חופש כל חדרי בטן. ויכולין להעלות כל הרצונות לה’ ע”י המצות. ומלאכת המשכן הי’ עדות על כל הדורות להודיע שאעפ”י שהחטא מבדיל מ”מ לא יוכל לכבות האהבה כנ”ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
