שפת אמת- פרשת כי תשא- תרמח
עוד לפ’ אך את שבתותי תשמורו. צריך כל איש ישראל להיות כל ימיו שומר ומצפה התגלות הקדושה וכבודו ית’ בעולם. והוא בחי’ השבת כי בשבת מתגלה הקדושה. ובנ”י נקראו שומרי שבת כמ”ש ושמרתם כו’ כי קדש הוא לכם. פי’ ע”י שהקדושה בעצם בבנ”י לכן הוו שומרי שבת. אכן פי’ אך. הוא שלא להיות שום רצון וענין אחר לבנ”י בעולם. רק לשמור את השבת. והיא מדריגת הצדיקים ודורו של משה רע”ה שלא הי’ להם שום ענין רק לשמור שבתות ה’. ובאמת זה עצמו אות הוא כו’ לדעת כו’. כי אנשים שהמה מתגוררים בעולם הזה הגשמיי ומ”מ אין להם ענין אחר בעולם רק כל מחשבותיהם משוטטות בעולמות עליונים. וודאי עליהם נאמר אתם עדי. ומ”מ גם אנחנו השפלים שלא באנו למדריגה זו כתיב ושמרו בני ישראל את השבת כו’. אפילו שאין אנו דבקים תמיד בזה. מ”מ נמצא בזה זמנים ורצונות להשתוקק להתדבק בקדושתו ית’. וגם זה עדות ואות כי עוה”ז הוא מרוחק ומהופך מעולם העליון. ובנ”י שזוכין להיות להם הרצון לעתות וזמנים. הוא אות לדעת כי אני ה’ מקדישכם. ובכח השבת נמצא בנו זאת התשוקה. וז”ש ששת ימים כו’ וינפש דרשו חז”ל כיון ששבת וי אבדה נפש. ומקשין מה ענין זה לשבת אדרבה זה הוא במוצאי שבת. אכן פי’ הענין שהשבת מניח בבנ”י זאת התשוקה על כל ימי המעשה. נפש הוא רצון. והשבת נותן זה הרצון דכתיב וייצר כו’ ויפח כו’ נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. פי’ השי”ת עשה את האדם גשמיי ונפח בו הנשמה כדי שבזאת יתמלא רצון ותשוקה גם לגשם הגוף. וזאת תורת האדם בעולם. לכן עשה ששת ימים ובשביעי שבת וינפש שמניח הרצון והתשוקה באדם. ודוק כי קצרתי:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
