שפת אמת- פרשת ויצא- תרלבב”ה ויצא יעקב מבאר שבע כו’. בודאי הי’ יציאה זו הכנה ועצה על הגלות שנוכל לתקן עצמינו גם בחו”ל. ויעקב אע”ה הכניס עצמו ברצון במקום שנסתר ונעלם כבוד ה’ להמשיך גם שמה כבוד שמו. ובאר שבע הוא בחי’ שבת והיא הנקודה הנותנת חיים לכל הדברים שנכללים בשבע מדות. ומ”מ אף שיצא משם. הפי’ ג”כ שהי’ מקודם דבוק בפנימיות החיות שהוא באר שבע דהיינו שלא הי’ דבוק בגשמיות ומדות רק בחיות השי”ת בלבד. ובמדרש אז תלך לבטח ויצא יעקב כו’. כי פי’ אז כמו אז ישיר שפי’ ז”ל הדביקות בבחי’ הח’ שלמעלה מהטבע שנכלל בז’ מדות וא”ז גי’ ח’ והיינו שיעקב אבינו ע”ה הי’ בטל אליו ית’ בכל הבחי’ ולכך הי’ בכחו להכניס עצמו במקומות המסוכנים. וזהו ויצא מבאר שבע דייקא. שעי”ז הי’ יכול לצאת ומבחי’ באר שבע הי’ היציאה [וע’ בזוה”ק ב’ הפי’ ע”ש] וכן יש לכל אחד ללמוד עצה היעוצה במדרש הנ”ל קודם עשיות כל דבר גשמי למסור נפשו לה’ אחד להתדבק בפנימיות החיות מהשי”ת בלבד. ועי”ז יוכל להתקדש אף במעשה גשמיי. וכן בכל שבת קודש למשוך חיות לכל ימי השבוע ע”י התקשרות בכל לב בש”ק שיש התגלות לכל איש ישראל. ובאר שבע בחי’ שבת כנ”ל. וילך חרנה בחי’ ימי המעשה ועבודה. וז”ש רש”י ז”ל כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה. היינו בחי’ צדיק ושבת שהוא הנקודה הפנימיות שיש בכל דבר. ושזוכר האדם זאת יוכל להמשיך כל המעשה אל הפנימיות כנ”ל. וכשחסר נקודה הנ”ל פנה הודה זיוה כו’. וי”ל עפ”י הנ”ל מ”ש רש”י ז”ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם הפירוש להיפוך ג”כ שקודם שיצא התדבק עצמו ביתר עוז באופן שיהי’ נדבק בו ונחקק ונתרשם שלא ישכח הנקודה הנ”ל גם בחרן. [ולכך נכתב ויצא שגם זה הי’ הארה יתירה כנ”ל כנודע שכל דבר שבקדושה מניח רושם] ועושה רושם לטובה כנ”ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
