שפת אמת בהעלותך- שנת תרמג במדרש אל מול פני המנורה יאירו כו’ משל למלך שאמר לאוהבו תדע שאצלך אני סועד כו’ הכין כלי הדיוטות כשבא המלך סיבבו משרתיו מנורות של זהב נתבייש והטמין כליו כו’ עד שאמר המלך פוסל אני כולם ואיני משמש רק בשלך כו’ ע”ש. לפי השכל נראה כי לא טוב עשה זה האוהב כי למה לא ישתמש המלך באמת בכלי מלכות. וגם מה נולד לו שנתבייש והי’ לו לידע מקודם כי המלך אינו חסר לו ורק לכבודו צוהו להכין כלי הדיוטות. ואם הי’ מבין זאת ולא הטמין כליו לא הי’ צריך המלך לפסול כלי מלכות. וכן הענין בעבודת האדם לפניו ית’ כי יש לו להבין שאין לו שייכות מצד עצם הפעולה רק מצד שהקב”ה אמר ונעשה רצונו. וכפי מה שנודע זה להאדם אינו מתבייש לעוה”ב וע”ז מבקשין ולא נבוש ולא נכלם. כי האדם שמחשב עצמו ומעשיו כשבא לעלמא דקשוט ואינו מוצא לעצמו שום מציאות הוא מתבייש מאוד. אם כי עשה מעש”ט בעולם מטמין את מעשיו כמשל הנ”ל [ואין למעשיו מציאות רק בעולמות תחתונים שאין שם התגלות כלי מלכות כמשל הנ”ל] אבל אם הוא מלא בושה והכנעה בעודנו בעוה”ז אין צריך להטמין עצמו ומעשיו בעוה”ב. וע”ז אמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. וכי הרצון לבוא לעלמא דקשוט בכרס מליאה מש”ס ופוסקים. רק להיות הלימוד בדחילו ורחימו כנ”ל. באופן שיוכל להיות תלמודו בידו כשבא לעלמא דקשוט ולא יתבייש ויטמין מעשיו כנ”ל. וזה הענין האמור בפסוק אל מול פני המנורה יאירו שלא יצטרך המלך לפסול כלי מלכות. וזה השבח ויעש כן שלא שינה. ומסתמא בהדלקת המנורה ראה אהרן הכהן הארת המנורה העליונה כמ”ש במדרש מנורה טהורה ירדה כו’. ובמ”א אמרו במד’ שנעשה המנורה מעצמה. ובמ”א אמר שבצלאל עשאה ומסתמא הכל אמת. וזו המנורה היתה הכנה להתגלות נרות המנורה הטהורה. והגם כי אהרן ראה זאת לא נשתנה ולא נתבייש ועשה את שלו ולא הוצרך המלך לפסול מנורת המלכות כמשל הנ”ל:
ניתן להקדיש שיעור זה עבור יקיריכם,
לחצו כאן
