שיעור כללי - מלאכת גוזז

גוזז

דף צד עמוד ב משנה. הנוטל צפרניו זו בזו,

רש"י ד"ה מחלוקת ביד

תוס' ד"ה אבל בכלי

[מגיני שלמה

לעד"נ דאין כוונת רש"י ז"ל בצמר דווקא אלא ר"ל כל מידי שגוזזין אותן לצורך כגון צמר ללבוש וגם כנפי העוף תולשין אותן לצורך כדפי' רש"י לעיל משא"כ צפרנים לא מקרי גזיזה כיון שאין צורך בהם ולא הו' דומיא דגזיזת צמר שהיה במשכן שהיו גוזזין לצורך ורש"י נקט האב וה"ה לכל תולדה דדמי לה:]

רא"ש סי' ג

קרבן נתנאל אות ט

חידושי הריטב"א

הא דאמרינן דבכלי דברי הכל חייב חטאת, עיקר הפירוש כדפירש רש"י ז"ל הכא דחיובא משום גוזז דהא איתיה אפי' כשאינו צריך לגיזה כי הכא שאינו צריך [אלא] לתיקון גופו, דהכי נמי אמרינן (תוספתא פ"ט ה"א) שהגוזז את השלח כדי לעבדו חייב משום גוזז.

אבל ליכא לפרושי דחיובו משום עוקר דבר מגידולו, דההיא תולדה דקוצר ואין קצירה אלא בגידולי קרקע כדאיתא בפרק כלל גדול,, ועוד דקצירה ליתא אלא בצריך לדבר הנלקט והנתלש כדאמרינן התם (לעיל ע"ג ב') ואם צריך לעצים חייב משום קוצר.

רמב"ם הלכות שבת פרק ט הלכה ח

הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו הרי זה תולדת גוזז וחייב,

ביאור הגר"א סימן שמ סעיף א

ומלקט כו'. סתם כדעת הרמב"ם דהלכה כר"י במלאכה שאצ"ל והסוגיא זו מוכח כן דהלכה כר"י והוא ראיה לפסק הרמב"ם:

מגן אברהם סימן שג

כב (פמ"ג) (מחה"ש) שא"א שלא יעקר. כן פרש"י בשבת דף פ"א דהוי פסיק רישיה והקשה בריב"ש סימן שצ"ד דהא בנזיר דף מ"ב אמרינן בהדיא דטעמ' דאסור משום דכל הסורק להשיר נימין מדולדלות שאינן מחוברין יפה קא מכוון עכ"ל, ואפשר דרש"י בא לאשמועינן דאפי' אינו מתכוין להשיר נימין אסור ובגמרא התם מיירי במסרק רך וז"ל הריב"ש הבחורות מתקנות מעט שער ראש בכלי העשוי משער חזיר והדבר ידוע שאין בו משום השרת שער אבל במסרק אסור והא דשרי קירוד בבהמ' היינו ששערותיה גסים [ועסי' תקכ"ג ס"ב] ואפי' להי"א דפסיק רישיה דלא ניח' ליה שרי כמ"ש סי' ש"כ סי"ח מ"מ כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות וא"א זה זולת ההשרה חייב כמו הנוטל צפרניו חייב משום גוזז ואף ע"ג דל"צ לצפרנים דבמשכן היו גוזזים עורות התחשים אף על פי שלא היו צריכים לצמר [עמ"ש רסי' ש"מ] משא"כ במפשיט העור כדאיתא רפי"ו דשבת עכ"ל ועסי' תצ"ח:

לעיל עג ב תוד"ה וצריך לעצים

להלן רש"י צה עמוד א ד"ה חולב משום מפרק

להלן דף קז עמוד ב מושיט ידו למעי בהמה

חי' הרמב"ן

הא דאמרי' במושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה דחייב משום עוקר דבר מגדולו. קשה לי דהא גוזז ותולש כנף מן העוף כשהן חיין (ע"ד ב') לא מחייבינן להו תרתי חדא משום עוקר דבר מגידולו, וכן הנוטל שערו וצפרניו ושפמו (צ"ד ב') אין בהן דין עוקר דבר מגדולו דליחייב תרתי אלמא אין משום עוקר דבר מגדולו דהוא תולדה דקוצר אלא בגדולי קרקע,

וה"נ משמע בבכורות (כ"ה א') גבי תולש צמר מבכור דתולש לאו היינו גוזז וכנגדו בי"ט מותר דלית ביה משום עוקר דבר מגדולו, ועוד דודאי קוצר ודש תרוייהו בחד גוונא גמרי' להו ממשכן כי היכי דאמרי רבנן (ע"ה א') אין דישה אלא בגדולי קרקע ה"נ אמרי ודאי אין קצירה אלא בגדולי קרקע, ואפי' ר' יהודה אפשר דמודה בקצירה דהיא ממש מן הקרקע, ותולש מבעלי חיים בכלל גוזז הוא, וי"ל דמדלדל עובר משום נטילת נשמה הוא חייב, והכי קאמר אף על גב דהאי עובר לית ליה בדידיה נשמה כיון דגידולו תלוי בנשמת אמו העוקרו משם נוטל נשמתו ממנו