שיעור כללי - מסכת שבת "שניים שעשאוה"

להורדת הקובץ למחשב:1. עמוד עם העכבר על אזור השמע2. לחץ על כפתור "פתח בכרטיסיה חדשה"3. בחלון שייפתח, בפינה השמאלית למעלה יש כפתור הורדצג עמ' ב זה יכול וזה יכול
פני יהושע בגמרא במאי קמיפלגי כו' ר"ש סבר תלתא מיעוטי כתיבי חד למעוטי זה עוקר וזה מניח וכו'.
מיהו בעיקר מילתא דזה יכול וזה יכול נראה דלא שייך בשאר כל איסורים היכא דמשכחת לה בכה"ג דהא לענין שחוטי חוץ אשכחן דשנים אוחזין בסכין אחד ושחטו [פטורים] ובשנים שאחזו באבר אחד והעלוהו [חייבים] כדאיתא בזבחים בפרק השוחט והמעלה (דף ק"ח ע"א) מקראי ע"ש אם כן לענין שאר איסורין צ"ע בסוגיית הש"ס:
זבחים דף קח עמוד א מתני'. חומר בעלייה, שנים שאחזו בסכין ושחטו - פטורים, אחזו באבר והעלו - חייבין.
ת"ר: איש איש - מה ת"ל? לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין...דברי ר"ש; רבי יוסי אומר: ההוא - אחד ולא שנים.
ריטב"א קידושין (מ"ג ע"א) שנים ששחטו פטורים. הא ל"ל קרא, הא כלל הוא בכל התורה כולה ששנים שעשאו פטורין, וא"כ גם הכא פטורין.
הכא שאני דסד"א דנילף מהעלאה, ששנים שהעלו ילפינן הכא מקרא דחייבין, א"כ ה"נ הכא ס"ד דשנים ששחטו חייבין, להכי איצטריך קרא לומר שפטורין.
שו"ת באר יצחק או"ח י"ד ענף ז. הפ"י בשבת (צ"ג) הוכיח דבשאר איסורים חייבים אף בשנים שעשוהו מהא דזבחים (דף ק"ח) דשנים שאחזו באבר והעלו בחוץ חייבים ע"ש, נ"ל כי ראייתו דחויה דהא התם מקראי גמרינן דאיש איש לרבות שנים שהעלו חייבים, והא דפטור בשנים ששחטו בחוץ היינו משום דיליף התם מההוא דאחד ולא שנים ולכן ליכא להוכיח מהתם מידי לגבי שאר איסורים די"ל דהתם שאני משום גזה"כ ואפשר דכוונת הפ"י היא דכיון דמצינו גבי העלאת חוץ דילפינן דחייבין א"כ בשאר איסורים יש לנו למילף לחומרא כדקיי"ל קולא וחומרא כו'.
ובאמת לטעמא דרש"י שכתב דלכן שנים שעשוהו בשבת דפטורים משום דלאו אורחי', פשוט הוא שהטעם הזה לא שייך בשאר איסורין, ואף לפי הטעם שכתב רש"י שם דשנים שעשוהו פטורים משום דכל אחד אינו אלא מסייע ופטור לטעם זה יש לדון לכאורה דגם בשאר איסורין היכא דמסייע פטור דיהיו גם שנים שעשוהו פטורים,
ובאמת מצינו בב"ק (דף יו"ד) גבי חמשה שישבו על הספסל ושברוהו וכן מרבה בחבילה ושארי נזיקין דחשיב התם שכתבו התוס' שם בד"ה מאי קעביד כו' דפי' מאי קעביד הוא מאי קעביד טפי מאחרינא וישלם כל א' את חלקו כמו גבי אחד חפר בור עשרה ובא אחר והשלים לעשרים ובא אחר והשלים לשלושים דכולם חייבין כו' ולא מחלקינן בין זה יכול וזה יכול לבין זה אינו יכול וזה אינו יכול וע"כ מוכח כמש"כ הפ"י דדוקא בשבת גזרה התורה דזה יכול וזה יכול כל אחד לא מקרי אלא מסייע אבל לא גמרינן לשאר מילי.
ובסנהדרין (דף ע"ח) היכוהו עשרה בני אדם בי' מקלות ומת בין בב"א בין בזא"ז פטורין. ר"י ב"ב אומר בזא"ז האחרון חייב כו' אבל בב"א מודי דפטור, א"כ לפמש"כ הפ"י דבשאר איסורין חייבין אף ע"י שנים שעשו קשה לר"י ב"ב, דס"ל דאיש כי יכה כל נפש הוי כל דהו נפש א"כ אמאי פטורים בב"א, אמנם לפמש"כ רש"י בב"ק (י' ע"ב) ד"ה פוטרין שאין ידוע ע"י מי נהרג עכ"ל ניחא,
[חי' הרשב"א ב"ק דף נ"ג ע"ב שני בני אדם שהרגו במקל אחד שניהם חייבים דקרינן בכ"א איש כי יכה כל נפש, וכמו בשנים שעקרו חוליא דחשבינן כ"א כאילו חפר בור שלם ולא חצי בור].
וכן מצינו בשנים שוחטין זבח אחד אף בקדשים ולא אמרינן דכל א' לא הוי כי אם מסייע ולא קיימו המצוה דשחיטת קדשים.
תפארת ישראל - זבחים יג אחזו באבר והעלוהו חייבין. דאע"ג דבשחיטה נמי כתיב איש איש כמו בהעלאה, דמשמע אפילו ב', עכ"פ רק בשחיטה כתיב מיעוטא, האיש ההוא, דמשמע א' ולא ב' [כך אמרינן בש"ס, והא דלא מחלקינן בכה"ג בין יכול א' להעלהו או לא יכול, כדמחלקינן בכה"ג בשבת [פ"י מ"ה], דנ"ל דרק גבי מלאכה מחלקינן בכה"ג שלא יתחייב משום מלאכה בשהיה כל א' יכול לבדו לעשותו, דהרי לא עשה רק חצי המלאכה, אבל כל שחיובו אינו תלוי במלאכה רק במעשה, דהיינו בתכלית הפעולה אפילו עשו שנים חייבים, ורק היכא דמיעטיה קרא פטור, וכ"כ בשנים שאחזו מקל אחד או סכין א' והרגו נפש, לולא דמיעטיה קרא ואיש כי יכה, היו שניהן חייבים
חולין דף ל, ב שנים אוחזין בסכין ושוחטים, אפילו אחד למעלה ואחד למטה - שחיטתו כשרה.
יו"ד ס"ס ב' ישראל ונכרי שאוחזין בסכין ושוחטין דשחיטתן פסולה והטעם משום דמעורב בזה כח נכרי. ולכאורה כיון דבשנים שעושים חשבינן כאילו כ"א עושה מעשה גמור
ב"ק דף נג עמוד א מאי קסבר: האי כוליה הזיקא עבד והאי כוליה הזיקא עבד, האי משלם פלגא והאי משלם פלגא! ואי קסבר: האי פלגא הזיקא עבד והאי פלגא הזיקא עבד.
ב"מ ח א ושותפין שגנבו - חייבין. מאי טעמא - לאו משום דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה?
תוספות ד"ה שותפין שגנבו - פי' בקונטרס שהוציא לדעתו ולדעת חבירו כדאיתא בב"ק (דף עח:)...אלא שותפין שגנבו שהגביהו שניהם.
רמב"ן ב"ב נג א ולי נראה דה"ג לה נעל אחד וגדר אחד הרי זו חזקה שכל אחד עשה בה מעשה גמור שמועיל, נעלו שנים וגדרו שנים אינה חזקה בששניהם עשו גדר אחד, זה חציו וזה חציו, ונמצא שלא הועיל מעשה אחד מהן בלי חבירו ולא קנה, וכך מוכיח בב"מ גבי מגביה מציאה לחבירו.
חידושי הרשב"א שבת דף צג עמוד א מסתברא דהכי פירושה רב חסדא אמר יכול חייב לכולי עלמא ואפילו לרבי יהודה ורבי שמעון מפני שהמלאכה כולה נעשית על ידו, ואינו דומה לזה יכול וזה יכול דהתם כל אחד ואחד עושה מלאכה וראוי לעשות את כולה וכשלא עשאה כולה התורה פטרתו, אבל זה יכול וזה אינו יכול "יחיד שעשאה" קרינן ביה ומי שאינו יכול אינו אלא מסייע ומסייע אין בו ממש. ואפילו לרבי מאיר. ואינו דומה לזה אינו יכול וזה אינו יכול דהתם כל אחד עושה מעשה ואין אחד מהם מסייע אלא עושה מעשה כחברו.
ורב המנונא אמר שאפילו המסייע יש לחייב לכולי עלמא, לרבי מאיר מפני שהוא עושה מעשה בכל כוחו והוה ליה כזה אינו יכול וזה אינו יכול, והוא הדין לרבי יהודה מן הטענה הזו לדעת רב המנונא.