גזרת מרחצאות ביום טוב - שיעור כללי מסכת שבת

גזרת מרחצאות ביו"ט

לט עמוד ב – מ א

תוספות דף לט עמוד ב ד"ה וב"ה מתירין –

ר"יף ור"ן

חידושי הרמב"ן  ויש כאן שאלה כיון שרחיצת כל הגוף וזיעה כולן מותרין ואפי' להחם בי"ט, למה גזרו כלל עליהן בי"ט ומאי איסורא אתי מינה, ואם תאמר משום שבת, אין ראוי לגזור י"ט אטו שבת בדבר של אוכל נפש,

 וי"ל כיון דבי"ט נמי איכא בהו איסור כגון מדיח קרקע וסך א"נ סחיטה דאלונתית וכיוצא בהן עשו י"ט כשבת לכך ואינו מחוור

 ובתוספות מפרשים רחיצת כל הגוף אינה צורך כל נפש ומן התורה הוא אסור ודומיא דמוגמר הוא, אבל פניו ידיו ורגליו צורך כל נפש הוא וכן זיעה וכיון דרחיצת כל הגוף אסורה מן התורה משום לתא דידה גזרו בהן, וסומכין דבריהן מן הירושלמי דבעי התם מותר לשתות ואסור לרחוץ? ומתרץ משום דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ואלו דברי נביאות הן שרחיצת כל הגוף תאסר וזיעה תהא מותרת ורחיצת מקצת הגוף נמי מותרת ואדרבה הנאת כל הגוף טפי צריכא וטפי שריא דומיא דמדורה כדפרישית, ועוד מדקתני הכא בברייתא ואצ"ל חמין שהוחמו בי"ט דאסורין ברחיצת כל גופו ואפי' אבר אבר משמע דאיסורא דרבנן הוא כרישא

רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה טז רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתייה ועושין אותן ביום טוב שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף, לפיכך מחמין חמין ביום טוב ורוחץ בהן  פניו ידיו ורגליו, אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ, וחמין שהוחמו מערב יום טוב רוחץ  בהן כל גופו ביום טוב שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד.

רמב"ם  שם הלכה ד כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה  שמתוך שהותרה הוצאה ביום טוב לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה, לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן ב או ספר תורה או מפתח וכיוצא באלו מרשות לרשות. וכן מותר להבעיר אף על פי שאינו לצורך אכילה, ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא בהן, וכל שאין בהן צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן.

הראב"ד - וכן מותר להבעיר אפי' שאינו צורך אכילה. א"א זהו להחם חמין לרגליו, ולהדליק נר של אבטלה כגון המדליק נר לכבוד בירושלמי (ביצה פ"ה סה"ב) אמרו לא תאסור ולא תשרי.+

רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה א ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה...הן הנקראין ימים טובים, ושביתת כולן שוה שהן אסורין בכל מלאכת עבודה חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש וגו'.

מגיד משנה שם  לכל ימים אלו יש לאוין מפורשין בסדר אמור אל הכהנים שכתוב בכל אחד מהן כל מלאכת עבודה לא תעשו. ומדברי רבינו שבכלל מלאכת עבודה סתם אינה מלאכת אוכל נפש ולא הוצרך רבינו להביא מקרא להיתר מלאכת אוכל נפש אלא מפני ראשון ושביעי של חג המצות שבשביעי נאמר בפ' ראה "וביום השביעי עצרת לה' א-להיך לא תעשה מלאכה ועל שניהם נאמר בפרשת בא "כל מלאכה לא יעשה בהם" ולכך הוצרך להזכיר כתוב של היתר אוכל נפש האמור שם "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם":

שולחן ערוך סימן תקיא סעיף ב מותר  להחם בי"ט  מים לרחוץ  ידיו  אבל  לא כל גופו,  אפילו אינו רוחצו בבת אחת.

הגה:  אבל מותר  לרחוץ תינוק במים שהוחמו על ידי ישראל בי"ט (מרדכי פ"ב), אבל אסור לחמם לצרכו ( אפילו על ידי אינו יהודי, (מהר"א מפראג), אבל כשצריך להם לבשל או להדיח, אז  מותר להרבות בשבילו (כל בו).

אבל במים שהוחמו  מעי"ט, מותר לרחוץ כל גופו אפילו כאחד; מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ  אסור.

הגה:  ויש אוסרים בכל ענין,  וכן נוהגין, (טור והרא"ש).

פני יהושע דף לט עמוד ב ולכאורה מה שכתבו דאינו תענוג לשון מיותר הוא דאפילו אם היה תענוג כיון שעושין כן לבריאות שפיר הוי דבר השוה לכל נפש דאטו משום שיש בו תענוג מיגרע גרע אלא אפשר דלקושטא דמלתא משמע להו דאינו לתענוג. ומה שהוצרכתי לזה היינו משום דנפ"מ לדינא לענין לעשן הטואב"ק ביום טוב שרוב העולם נוהגין היתר והייתי רגיל לאסור לפי שיטת התוס' דהכא דרחיצת כל הגוף אסור מדאורייתא משום דמיקרי דבר שאינו שוה לכל נפש. אף על גב דאמרינן לקמן ראה שאין הדבר עומד ופירש"י שאין הציבור יכולין לקבל אלמא שרגילין היו הרבה במרחצאות עד שלא היו יכולין לעמוד בהן ואפ"ה מיקרי דבר שאינו שוה לכל נפש כיון שיש כמה וכמה בני אדם שאין רוחצין ומש"ה לא דמי לאכילה ושתיה וכיוצא בו. א"כ כ"ש בעישון הטובא"ק אדרבה כמה וכמה ב"א מתרחקים מהם וא"כ לא הוי דבר השוה לכל נפש וכן ראיתי לבעל מ"א בהלכות יום טוב (סימן תק"ד סק"ד) שאוסר בפשיטות ולא הביא שום ראיה:

מתוך דברי התוס' דהכא דמחלקין בין רחיצה לזיעה משום דרחיצה אינו אלא לתענוג וזיעה לבריאת הגוף נראה דעישון הטובא"ק נמי הוי לבריאת הגוף לעכל המזון ולתאוות המאכל וכיוצא בזה אם כן אף שיש חושבין אותו לתענוג אפ"ה אין לאסור בשביל כך,  דאטו משום שהוא נמי לתענוג מיגרע גרע ואי משום שיש שאין רגילין בו אפ"ה לא גרע מזיעה דודאי כמה וכמה ב"א אין רגילין בכך אפ"ה שרי מדאורייתא ולא אסרו חכמים אלא משום רחיצה וגזירת הבלנין.

שערי תשובה סימן תקיא  עיין לעיל סי' ר"י שם כתבתי בענין שתיית טוטין ביו"ט ובקרבן נתנאל פ"ב דביצה כתב לאסור וחולק על שו"ת דרכי נועם והבר"י חולק עליו ודעתו להתיר ואין לגזור משום ע"ה שיבואו לכבות שאין לגזור מדעתינו אך יש להזהירם שלא יכבו ע"ש ובספר מו"ק  כתב בשם אביו הגאון הח"צ ז"ל שהיה שותה ביו"ט אף שבימי חורפו מנע מזה אמר לו  רב מובהק שלא יפה עושה כיון שרגיל בו מצטער ביו"ט ומונע משמחת יו"ט וחזר לנהוג בו היתר ע"ש

אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' לד). למעשה נתפשט היום, שרוב המעשנים בחול, מקילים גם ביו"ט. ולדינא, גם שיש טענה גדולה לטעון, שמאחר שיש הרבה שלא מעשנים מחמת שמחזיקים זה לסכנה, וכדהזכרתי בכמה מתשובותי, שממילא היום באמת אינו שווה לכל נפש, מ"מ קשה להכריע כנגד מה שנהוג, וכנגד הטענה שמאות מיליון אנשים עושים נחשב כמספיק שווה לכל נפש, ולפיכך גם שבטח ראוי לבעל נפש להחמיר, לדינא קשה לאוסרו.