דף ק"ו -שיעור כללי מסכת שבת - הרב יעקב אריאל

קו א תוד"ה חוץ

ד"ה בחובל

וד"ה מדאצטריך

מכות דף כא עמוד ב יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין: החורש בשור וחמור, והן מוקדשין, וכלאים בכרם, ובשביעית, ויום טוב, וכהן ונזיר בבית הטומאה.  

אמר ליה עולא לרב נחמן: ולילקי נמי משום זורע ביום טוב! א"ל: תנא ושייר. א"ל: תנא קתני שמונה, ואת אמרת: תנא ושייר! אמר רבא: יש חילוק מלאכות בשבת, ואין חילוק מלאכות ביום טוב.

מנחת חינוך מצוה רצח שמעתי קושיא ומטו בה משמיה דהגאון מוה' יונתן בעל או"ת וכו"פ על המשנה דמכות יש חורש תלם א'...מאי מקשה דיתחייב ביום טוב משום זורע הא מבואר במשנה דהי' כלאים בכרם וכה"כ אסור בהנאה א"כ א"ח על זריעה ביום טוב דה"ל מקלקל דאוסרו בהנאה וכל המקלקלין פטורין בשויו"ט.

אבל לפ"ד הקושיא מעיקרא ליתא דנראה דלא הוי מקלקל בשוי"ט רק אם הוא דרך קלקול והשחתה כמנהג של עולם כמו חובל וא"צ לדם ומבעיר וא"צ לאפרו כי הוא משחית ומקלקל דרך מנהג העולם וכן קורע בגדים ושובר כלים ודומיהם אבל מה שמתקן על פי מנהגו של עולם אף דאיסורא רביע עליו מ"מ לא נקרא מקלקל ולא מצינו זה.

ערוך לנר מכות כא אכן בשבת (קו א) מתוס' ד"ה בחובל נראה דסבירא ליה דתיקון לנוכרי לא חשיב תקון באיסורי הנאה וצ"ע:

סוכה דף לב עמוד ב משנה. הדס -  שהיו ענביו מרובות מעליו - פסול. ואם מיעטן - כשר. ואין ממעטין ביום טוב.

דף לג עמוד ב תנו רבנן: אין ממעטין ביום טוב, משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמרו: ממעטין. - והא קא מתקן מנא ביום טוב! - אמר רב אשי: כגון שלקטן לאכילה, ורבי אליעזר ברבי שמעון סבר לה כאבוה, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר

מנ"ח שם מנח

עוד יש ליישב דרך פלפול דהתורה אחשביה ודומה למ"ש רש"י ביצה בשרפת קדשים דהתורה אחשביה אף על גב דלהשליכו לבהמה אינה מלאכה כלל מ"מ כיון דהתורה אחשביה ה"ל מלאכה א"כ כאן נמי אף דהוי מקלקל מ"מ כיון דחייב משום זריעה מחמת כלאים חשיב נמי לגבי יום טוב אף דהוי דרך קלקול וזה דרך פלפול:

נודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' טו):  ואמנם לתרץ גם מה שהקשה רום מעלתו על דברי רש"י ביצה (כז ע"ב) שאסור להאכיל חלה טמאה לכלבים ביום טוב, דרחמנא אחשביה להבערתן, מהא דשבת (דף קו) דמבעיר חייב במקלקל מדאסר רחמנא הבערה לבת כהן. והקשה מעלתו ודלמא שאני התם דרחמנא אחשביה דכתיב באש תשרף.

הנה לדעתי אין כאן קושיא, דאם אחשביה רחמנא לביעור קדשים משום דביעורן הוא מצותן. אבל ביעור אש לבשל פתילה לבת כהן עדיין אינו גמר מצותה. וכן כתבו התוס' במס' שבת (דף קה ע"ב) הא ר"י וכו' בסוף הדיבור וזה לשונם. דבשעת חבורה והבערה אינה באה הכשר מצוה עד הגמר. ועוד בלא"ה ג"כ לא קשה, דרש"י חידש רק דרחמנא אחשביה ומיחשב מלאכה והיינו שיהיה נקרא מלאכה. אבל שם במקלקל, אטו כל המקלקלים מי לא מיקרי מלאכה, ואטו חבלה והבערה לאו מלאכה נינהו. אבל פטור דידהו משום מקלקל, וא"כ מה בכך דרחמנא אחשביה להיות נקרא מלאכה, ואטו עדיף ממלאכה ממש. אם לא שיאמר מעלתו כיון דרחמנא אמר באש תשרף מקרי תיקון. זה באמת דיחוי הגמ' שם מה לי לבשל פתילה וכו' שפירשו תוס' שם דף קו ע"א (ד"ה מה לי וכו') דמיתת ב"ד חשיב תיקון משום מצוה.

רש"ש עג א ד"ה במשנה הזורע

מנ"ח שם עוד נלע"ד דל"ק קושית הגאון הנ"ל דהנה ידוע דכל מלאכות שבת א"ח על מלאכה רק בנגמר המלאכה כגון אופה דהוא חייב משום מבשל או (אופה או) מבשל א"ח עד שנאפה או נתבשל אבל על הדבקה בתנור ולא נאפה אינו חייב ואם הדביק פת בתנור ואח"ז רדה מן התנור או הוא או אחר ולא נאפה אינו חייב כמבואר להדיא במס' שבת ד' גבי התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה כו'.

והנה זורע בשויו"ט הוי אב מלאכה ומבואר בפסחים דכ"ה גבי כה"כ דזרוע מעיקרא אינו נאסר אלא בהשרשה והיינו דנקלט בארץ. וע"ש ברש"י דקודם השרשה הוי כמונח בכדא ולא הוי כלאים כלל. א"כ אפ"ל דגם בשויו"ט אינו עובר  על הזריעה רק אם נשרש בקרקע ואינו חייב על העשיי' רק אם נשרש אח"כ כמו אופה דא"ח על דבוקו בתנור רק אם נאפה אח"כ ה"נ דבנשרש חייב על העשייה ואם תיכף לאחר שזרע נטל הזרע מן הארץ ולא הניח לשרש אפשר דאינו חייב.

אך זה אינו  דאם נאמר דעיקר הזריעה היינו בהשרשה א"כ אם זרע בשבת ונשרש אח"כ בחול לא יהיה חייב כמו אופה לעיל א"כ אמאי מבואר במשנה הזורע חייב

עכצ"ל דיש חילוק בשלמא מבשל או אופה גמר האפיה או הבישול נקרא בשם אפיה או בישול אבל קודם שנאפה לא נקרא בשם אפיה כלל אף דנתן לתוך התנור אבל לשון זריעה חל תיכף כשמנפץ הזרע ע"ג קרקע הוי זורע

לשון זריעה שייך שפיר תיכף קודם שנקלט ע"כ חייב תיכף בשויו"ט א"כ לפ"ז אם לקט מן הארץ תיכף אחר הזריעה בודאי חייב דהרי נגמרה מלאכתו בזריעה לחוד וע"ז חייבה התורה והוי כמו כותב ומוחק תיכף או אפילו כותב ע"מ למחוק תיכף בודאי חייב ה"נ חייב.

וכ"נ נמי לענין איסור זריעת כלאים לענין לחייבו מלקות על הזריעה חייב תיכף עד שלא נשרש כי עבר על לאו דלא תזרע רק נתקדשו לענין איסור הוי בהשרשה אבל לענין חיוב מלקות הוי תיכף בשעת הזריעה דהא דמבואר שם בפסחים דדרשינן מהזרע דזרוע מעיקרא בהשרש' ע"ש ברש"י דסובר לענין להתקדש הוי מצד הסברא כמונח בכדא אבל לענין חיוב מלקות אין תלוי בהשרשה.

א"כ מאי איכפת לן דלאח"ז נתקלקל כמו בנה וסתר תיכף אפילו בונה ע"מ לסתור חייב ה"נ כיון דבשעת החיוב אינן נאסרין כלל ע"כ שפיר דחייב משום י"ט. ולענין איסור הנאה בודאי אינן נאסרין אלא בשעת השרשה כמבואר בפסחים ובר"מ ואף דוודאי עכ"פ צריך לזרוע שיהיה ראוי להשרשה וכאן יהיה מקלקל ז"א דראוי לשרש בהיתר דאם תיכף אחר הזריעה יקח מין א' מן הקרקע א"כ לא יהיה נאסר ועל הזריעה חייב בכ"ש א"כ בשעת זריעה אינו מקלקל כלל. ועבמ"א סי' של"ו ס"ד וסי"א ובמג"א שם ודו"ק שם היטב.

והנה בשויו"ט כבר כתבתי דלא משכחת לה דין זה דאי זרע בחול אף דנקלט בשבת והוי זריעה מ"מ בשויו"ט קי"ל דכל שהמלאכה נעשית מאליו מותר בשבת לכתחלה כמבואר פותקין מים לגינה כמ"ש בשבת ואם זרע בשבת ממילא אינה נקלטת בשבת