כתב על גבי כתב - שיעור כללי מסכת שבת - הרב יעקב אריאל

כתב על גבי כתב

דף קד עמוד ב  כתב על גבי כתב. מאן תנא? אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה

תוספות ד"ה אמר רב חסדא דלא כר' יהודה –

מנ"ח מוסך השבת מלאכת כותב [ד]

והנה בגט שהיה נכתב שלא לשמה ובשבת העביר עליו קולמוס לשמה, אם היה שוגג כיון דמתקן בכתב העליון והוי כתב א"כ חייב חטאת כיון דהגט כשר בשוגג, עיין אבה"ע סי' קכ"ג ס"ה. אך אם העביר קולמוס לשמה במזיד היאך הדין, והנה בכתב גט במזיד בשבת הוי מומר ואינו גט עיין בשו"ע שם, אך כאן אם נאמר דאינו גט דהוא מומר, באמת אם אינו גט לא חילל שבת כלל דכתב על כתב שרי בשבת, רק מחמת מתקן, ואם אינו גט לא הוי מתקן, א"כ לא הוי מומר והגט כשר, אך אם הגט כשר שוב הוי ליה מומר ופסול, וזה תלוי בזה, והיאך לידייני להאי דינא, אם הגט כשר פסול משום מומר, ואם נאמר דפסול מחמת מומר אם כן לא הוי מומר דלא חילל שבת, וצ"ע.

ואפשר לומר מטעם אחר הגט פסול, משום כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני [תמורה ד' ע"ב], וע"י דהגט פסול ולא מהני יתוקן האיסור, כסברת מהרימ"ט [ח"א סי' ס"ט]  כי אם הגט פסול אין עושה איסור כי אין כתב על גבי כתב, ואם נאמר מהני ע"י זה יתחייב, טוב לומר דלא מהני, ואי אמרינן לא מהני, חוץ מזה  שלא נעשה איסור, גם לא יתחייב כלל, אף דכל מילתא וכו' חייב דעבר אמימרא דרחמנא, התם כיון דעובר על דברי התורה דהתורה אמרה בדבר הזה לא תעשה והוא עשה, שייך שפיר דחייב דעבר על מימרא דרחמנא, אבל כאן דהתורה התירה כתב על גבי כתב, אך ע"י דהתירה התורה נעשית העבירה, ואם אמרינן לא מהני לא עבר אמימרא דרחמנא כלל כי אין כתב על גבי כתב דהאיסור נולד על ידי דאמרינן דהגט כשר, אבל אי פסול לא עבר כלל, וכבר הבאתי כמה פעמים בחיבור זה [עיין לעיל מלאכת קושר אות ב'] וזה ברור, א"כ נראה דהגט פסול ולא עשה איסור כלל ופטור ג"כ. וידעתי כי מדין זה דלא מהני יש לדחות, וגם אני כתבתי סברא אחרת כלל גדול בדין דלא תעביד, עיין מה שכתבנו לקמן בחיבור זה [מצוה שס"א], מ"מ לא נמנעתי לכתוב להעיר לב המעיין.

ועיין תוס' שבת ק"ד ע"ב ד"ה אמר רב חסדא בסוף הדיבור, שכתבו דלרב אחא בר יעקב מתניתין לא מיירי בכל ענין דבגט לא מצי מיירי, ע"כ. היינו דבגט יש כתב על גבי כתב, היינו דבמשנה סותם אף לענין שוגג דפטור, ובשוגג ודאי חייב לרב אחא בר יעקב כמו שביארנו. ונראה דלרב אחא בר יעקב אם העביר בשוגג בקולמוס על הגט שנכתב שלא לשמה בשבת דחייב חטאת דהוי כתב דאחרון מתקן יותר מראשון כמו שכתבנו, חייב שתים משום כותב ומשום מוחק, כמו דיו על גבי סיקרא.

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן רד

עיין בתוספות דוקא בגט וספר תורה דמועיל כתב עליון לשווי' לשמה הוא דהוה כתב עליון כתב. ויש לעיין אם לר' יהודה בכהאי גוונא מיחייב משום מוחק גם כן כמו בדיו על גבי סיקרא, או דילמא דוקא בדיו על גבי סיקרא דאין מראה סיקרא האדום ניכר. אבל הכא דהוי דיו על גבי דיו דבעלמא קיימא לן לאו כלום הוא דחשיב כתב ראשון קיים. אלא הכא כתב שני הוסיף לשמה חשיב גם כתב שני כתב. אבל בשביל זה לא יגרע כתב ראשון מלהשאר כתב כמו בדיו על גבי דיו בעלמא:

אך ראיתי בתרומת הדשן סימן מ"ח בענין תיבות שנמחקו קצת בתפילין אם יכול לחדש הכתב שיהי' ניכר היטב. ופלפל דאף אם רישומו ניכר אם חשוב כתב עליון כתב וחשיב שלא כסדרן. והעלה דכיון שאין כתב עליון מתקן לא חשוב כתב ולא הוי שלא כסדרן.

ובתשב"ץ ח"ר סימן קכ"ז הקשה בהא דמעביר קולמוס ומקדשו הא הוי מוחק את השם ראשון. ורצה להוכיח מזה דשם שלא נכתב בקדושה מותר למוחקו. ודחה דהא קיימא לן דיו על גבי דיו לאו כלום הוא ולא הוי מוחק, וקשה דאם כן דלאו כלום הוא למה מהני העברת קולמוס. ועל כורחין כמו שכתבו התוס' משום דכתב עליון מתקן לשוי' לשמה והדרא קושיא לדוכתי'. ועל כורחין לומר דמשום דכתב שני מתקן לא נתבטל כתב ראשון. ובשלמא אם הוה דיו על גבי דיו כתב בכל מקום על כורחין הטעם משום שאין נראה רק דיו עליון ונמחק התחתון והי' קשה הא מוחק השם. אבל השתא דרק משום דכתב עליון מתקן לא מיחייב משום מוחק:

ה) ולפי זה נראה דלא חשיב כתב עליון כתב אלא כל זמן שמתקן. אבל בגט לאחר שנתגרשה שוב לא חשיב כתב. כיון דכתב תחתון נשאר כתב הוי כתב עליון כתב על גבי כתב שאינו מתקן ולא הוי כתב. בשלמא אם היינו אומרים דבמקום שכתב עליון מתקן חשיב הראשון נמחק ולא נשאר רק כתב עליון. אם כן גם עכשיו שכתב עליון אינו מתקן. הא לא נשאר רק כתב עליון וכתב ראשון חלף הלך לו. אבל מאחר שביררנו מדברי הסה"ת והתשב"ץ דכתב ראשון נשאר. אם כן הוי גם עכשיו כתב על גבי כתב וכיון שעכשיו אינו מתקן אינו כלום והבן:

ואם כן קושיית התוספות לר' אחא מגט מתיישב היטב. דבגט שפיר חשיב כתב המתקיים. דכתב ראשון גם כן מתכשר וחשיב לשמה והוא מתקיים אף לאחר גירושין. ואי משום דחידוש ותיקון לשמה פסק לאחר גירושין וכתב עליון אינו כתב כשאר כתב ראשון שלא לשמה. הלא כל גט לאחר שגירש בו אינו עומד עוד לשם גירושין וחספא בעלמא הוא. וגוף כתב מתקיים גם לאחר גירושין. אבל בשבת לא הוי מלאכה מתקיימת. דהמלאכה הוא מה שחידש האות שיהי' לשמה וזה פסק לאחר שגירש. דאף שחייב על כל האות כשם שבגט כשר כל האות. היינו שחייב על כל האות במה שחידשו שיהי' לשמה וכאילו כותבו מחדש. ומכל מקום כיון שחידוש זה אינו רק עד הגירושין. ובכל מלאכת שבת מלאכה מתקיימת בעינן. וכמו שהוכיח הרב המגיד [פי"א הט"ו] ממתניתין דריש פרק הבונה [קב ע"ב]. ואם כן אף דגוף האות שחידש מתקיים גם לאחר הגירושין. מכל מקום אינה מלאכה מתקיימת ופטור:

מנחת חינוך מצוה לב

וע' תוס' עירובין דצ"ו ותוס' מנחות דל"ה הקשו לדעת ר"א שתפילין צריך לקשור בכל יום האיך אמרינן שם שאינן מקושרין אסור להכניסן בשבת כיון דצריכים קשירה ולמה לא יקשור הא הוי קשר שאינו של קיימא  דצריך להתיר בכל יום?

בהגהת טעם המלך ה' תפילין תי' קושית התוס' על ר"א אף דהוי קשר שאינו של קיימא  מ"מ כיון דהוי קשר לענין תפילין הוי נמי קשר לענין שבת כמו שמצינו בכ"ד.

 הרב יעקב אריאל 

שיעורי הרב יעקב אריאל