עדים במינוי שליח

עדי שליחות

דף מה א: הנהו בי תרי

תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף מה עמוד ב

ודילמא ארצויי ארצי קמיה. שגילה הבן דעתו לאב שהוא חפץ בה וכיון דחפץ בה זכות הוא לו שמקדשה לו וזכין לו לאדם שלא בפניו וזכיה הוי מטעם שליחות כדפרישית לעיל והוי כאלו עשה את האב שליח לקדשה לו. מכאן נראה לדקדק שאין צריך עדים במינוי השליחות של קידושין כיון דמודה המקדש שעשאו שליח.

חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף מה עמוד ב

ופרכינן וליחוש דלמא שליחא שוויא. פירוש דלמא שליחא שוויה בעדים והלכו להם למדינת הים דבלאו הכי לא מהימן שליח גופיה דהוה שליח, כדכתיבנא לעיל, והא דחיישינן הכי משום דשדיך ורגלים לדבר לחוש, שאין אדם מקדש אשה לבנו שלא מדעתו.

רא"ש סי' ז

רמב"ם הלכות אישות פרק ג הלכה טו

כל העושה שליח לקבל הקידושין צריך לעשותו בפני שני עדים, אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים שאין מקום לעדים בשליחות האיש אלא להודיע אמתת הדבר, לפיכך אם הודו השליח והמשלח אינן צריכין עדים כמו שליח הגט וכמו שליח שהרשהו להפריש לו תרומה וכיוצא בהן, בכל שלוחו של אדם כמותו ואינו צריך עדים.

/השגת הראב"ד/ כמו שליח הגט וכמו שליח שהרשהו להפריש תרומה וכיוצא בהן. א"א אין הנדון דומה לראיה דלענין שליח הגט גטו מוכיח עליו ולענין תרומה אין צריך עדות כלל, אבל בקידושין דאפילו שניהם מודים אינו כלום כי מודו השליח והשולח נמי לא כלום הוא.+

ר"ן על הרי"ף פרק ג דף כג ב בדפי הרי"ף

חידושי הגר"ח מסכת קידושין דף מה עמוד ב

ואשר נראה דהרמב"ם ס"ל דהטעם דשליח להולכה לא בעי עדים, הוא משום דאינו פועל בחלות דין הערוה, דהרי עצם הגירושין פועל המגרש ע"י הגט והשליח להולכה זהו רק לתקן את החסרון דטלי גיטך מעל גבי קרקע, והרי דעת כמה מהראשונים דאף עבד יכול להיות שליח להולכה, ואף דע"י זה פועל דינים לערוה מ"מ זהו רק פועל יוצא ממעשיו, והוי כמו שאר איסורים דעד אחד נאמן, וס"ל להר"מ דה"נ שליח להולכה, דאי הוי דינו כדבר שבערוה היה צריך ב' עדים בזמן חלות השליחות ולא היה סגי מה שאח"כ יתברר לנו שעשהו שליח.

ואף דהרמב"ם בפ"א מהלכות גירושין הט"ז כתב דמהני גם בעדי חתימה בלא עדי מסירה, היינו משום דהתם הבירור שעל ידי החתימה הוי בשעת חלות הגירושין, אבל בשליח להולכה דבשעת חלות השליחות ליכא עדים לא מהני, ולכן הוכיח הרמב"ם דסגי בלא עדים דהוי רק כאיסורין דעד אחד נאמן

ובדעת הראב"ד י"ל דאף דעצם קיום השליחות לא בעינן עדים בעצם הגירושין, מ"מ בעינן עדי בירור שהוא שליח, דכיון דדבר זה נוגע לדבר שבערוה [שהשליח יפעול אח"כ דבשב"ע] הוי כערוה בדין הבירור.

מאירי דף מא עמוד א

שליח הולכה אין בו צורך לעדים אלא כל שיודה השליח והמשלח שליחות הוא וכן כל שאר השליחות כגון שליחות הולכת הגט וכגון אם שלחו להפריש תרומתו וכיוצא בזה אבל שליחות של קבלה אינו שליחות לדעתנו אלא אם כן בעדים הואיל והוא נעשה בשליחות זה כיד המשלח לגמרי כמו שיתבאר כך היא שיטתנו ואף גדולי המחברים כתבוה כן להדיא. אלא שגדולי המגיהים הגיהו ששליח הולכה של גט כן הדין מפני שגיטו מוכיח עליו וכן לענין תרומה כך הוא הדין שאין זו דבר שצריך לעדות כלל אבל קדושין דאפילו שניהם מודים אין הקדושין כלום בלא עדים אף הודאת השליח והמשלח אינו כלום וכל שכן בזו שהודאתם מחייבת לאחרים

גיטין דף כג עמוד ב

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין.

רמב"ן מסכת גיטין דף כג עמוד א

פרש"י ז"ל וה"ה להולכה- - - לשון אחר נ"ל דבעו מיניה קבלה סתם...וכן דעת הרב אבן מיגש ז"ל שלא פסלוהו אלא לקבלה אבל להבאה אפי' עבד כשר כסתם מתני'...מאי שנא, שליח הולכה שליח בעל, שליח קבלה שליח אשה, מה בין זה לזה, ואנו יש לנו להשיב שליח הולכה אינו אלא כשליח דעלמא ובשליחות דעלמא איתנהו, אבל שליח קבלה מכיון שהגיע גט לידו מגורשת והוא אין לו יד לגירושין הואיל ואינו בתורת גיטין, וכן נראין הדברים שהעבד נעשה שליח להוליך גט מיד רבו שלו ליד עבדו, ולקבל דוקא לא.

רמב"ם הל' גירושין פרק ו הלכה ו פסק

הכל כשרין לשליחות הגט בין לשליח קבלה בין לשליח הולכה והבאה חוץ מן החמשה הנכרי והעבד והחרש והשוטה והקטן, ואם קבל או הביא אחד מהן גט אינו גט.

רמב"ם הלכות גירושין פרק א הלכה יג

ומנין שיתננו לה בפני עדים, הרי הוא אומר 'על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר' ואי אפשר שתהיה זו היום ערוה והבא עליה במיתת בית דין ולמחר תהיה מותרת בלא עדים, לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל.

הלכה טו: תקנת חכמים היא שיהיו העדים חותמין על הגט, שמא יתן לה גט בפני שנים וימותו ונמצא הגט שבידה כחרש מחרשי אדמה שהרי אין בו עדים, לפיכך תקנו שיעידו מתוכו, ואף על פי שהעדים בתוכו נותנו לה בפני שנים בין אותן העדים החתומין עליו בין בפני שנים אחרים שעיקר הגירושין בעידי מסירה.

הלכה טז: חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו עידי מסירה פסולין הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרין והרי הגט יוצא מתחת ידה, ויש שהורה מן הגאונים שהוא פסול.

הלכה יח: אבל אם מסרו לה בעדים אף על פי שהן מרוחקין הרבה ואין נקראין עמו ואף על פי שאין חתום עליו עד כלל הרי זה כשר, שעיקר הגירושין בעידי מסירה.