זכין לאדם שלא בפניו

זכין לאדם שלא בפניו

דף מב עמוד א הא דאמר רב גידל אמר רב: מנין ששלוחו של אדם כמותו?

ר"ן על הרי"ף (דף טז עמוד ב מדפי הרי"ף)

לעיל כג ב עבד כנעני מהו שיעשה שליח לקבל גט

חידושי הרשב"א

משמע דזכיה לאו מדין שליחות הוא וזכין לקטן דבר תורה דאלת"ה כי אקשי' ותסברא א"כ מצינו שליחות לקטן מאי קא משני מנין שזכין לאדם אכתי תיקשי לן ותסברא הא משום זכיה הוא א"כ מצינו שליחות לקטן,

וה"נ משמע לעיל בפ"ק גמ' עבד כנעני קונה עצמו בשטר ע"י אחרים דתניא התם ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בשטר ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא ובעי רבא לרשב"א עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו כלומר דע"י אחרים דאמרינן היינו בשאמר להן הרב זכו בגט שחרור זה לעבדי ולא מחמת שעשאן העבד שלוחין או דלמא אף בשעשאן העבד שלוחין שפיר דמי, דאלמא שמעת מינה דזכיה שמזכה לו הרב מעצמו ע"י אחרים והן זוכים לו שלא בפניו לאו מתורת שליחות הוא, ולגבי קטן נמי לא שנא דאע"פ שאינן בני שליחות זכין להם שלא בפניהם,

וראיתי לרבותינו בעלי התוס' ז"ל שאמרו משמו של רש"י ז"ל דזכיה מדין שליחות היא, והביאו ראיה מדאמרינן בפרק אין בין המודר (ל"ו ב') התורם משלו על של חבירו צריך דעת או אין צריך דעת משום דמצוה דיליה היא ניחא ליה למעבדה או דלמא א"צ דעת בעלים משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ובתרומה שליחות כתיבא בה ואי לאו דחשיב כשלוחו לא הי' יכול לתרום אף על גב דזכות הוא לו,

ועוד דאמרי' בפרק איזהו נשך דגוי דלא אתי לכלל שליחות לא תקינו ליה רבנן זכיה קטן דאתי לכלל שליחות תקינו ליה רבנן זכיה כלומר משום דזכיה מטעם שליחות הוא, ופי' ז"ל דהא דקטן אית ליה זכיה ולית ליה שליחות שאין הקטן עושה שליח היינו היכא דאיכא צד חובה דאי הוה בר דעת דלמא לא ניחא ליה בהכי.

ולפי דבריהם קטן לית ליה זכיה מדאורייתא כלל לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים וכדמשמע נמי בהדי' בההיא דבב"מ והכי נמי משמע בפרקין דלעיל ובפרק השולח גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהם עבדים דאמרינן התם גדולים זכו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם וטעמא דמלתא משום דגדולים יש להם יד לזכות בעצמן וקטנים אין להם יד לזכות בעצמן,

ומיהו ההיא אפשר לתרץ דשניא לפי שאין דעת אחרת מקנה אותן

קצות החושן סימן קה

ז"ל רש"י בפ"ק דמציעא (י, א), הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים, כאדם הבא מאליו ותופס ממון חבירו בשביל חוב שיש לאחר עליו ובא לקדם עד שלא יתפשנו בע"ח אחר ונמצא תופס זה [חב וכו'], לא קנה כדאמר בכתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס ע"כ.

אבל כבר הקשו דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכיה מטעם שליחות

אמנם כבר נתקשתי בזה דאיך נימא זכיה מדין שליחות, דהא בפרק אלו מציאות (ב"מ) דף כ"ב (ע"א) בפלוגתא דאביי ורבא ביאוש שלא מדעת, דרבא סבר כיון דכי ידע מייאש השתא נמי הוי יאוש ואביי סבר השתא מיהא לא ידע,

ולכן נראה דאפשר דמזה דעת כמה הראשונים שאמרו דזכיה מתורת יד אמרו ולא מתורת שליחות, ואפילו למאן דאמר דזכיה מתורת שליחות לאו משום אנן סהדי דעשאו שליח, אלא דגזירת הכתוב שיהא הזוכה לאחר מהני כדיליף (קידושין מב, א) מאיש זוכה, אבל הך זכיה לא הוי כיד ממש אלא כמו שליחות, אבל לא משום אנן סהדי דעשאו שליח, ונפקא מינה לענין נכרי דלא יהיה בתורת זכיה כיון דזכיה אינו אלא מתורת שליחות,

רש"י גיטין דף ט עמוד ב ד"ה יחזור

זכות הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות וזכין לו לאדם שלא בפניו דאנן סהדי דניחא ליה דניהוי האי שלוחו להכי.