כלב רץ אחריה

קידושין דף ח עמוד ב

בעי רב מרי: כלב רץ אחריה, מהו?

סנהדרין דף עג, א לא תעמד על דם רעך. והא מהכא נפקא? מהתם נפקא: אבדת גופו מניין - תלמוד לומר והשבתו לו! - אי מהתם הוה אמינא: הני מילי - בנפשיה, אבל מיטרח ומיגר אגורי - אימא לא, קא משמע לן.

רא"ש שם הניצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא. דאין אדם מחויב להציל נפש חבירו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול

חידושי הריטב"א קידושין ח ב כלב רץ אחריה מהו. פירוש ואמרה ליתנו לכלב, מי אמרינן הרי הוא ככלב שלה ונחתא לקידושין ולא לתשלומין, או דלמא דאמרה ליה מדאורייתא מחייבת לאצולי, פירוש על דעת להשתלם לא לאבד ממונו בחנם...דהפודה שבוי כיון שכבר הגיע לו הנזק לא חשיב מבריח ארי כדכתיבנא בבבא מציעא (עי"ש ל"א ב') ומשתלם מיניה, מפי רבינו נר"ו.

המאירי  שם היה כלב רץ אחריה לנשכה הרי זו ספק מקדשת שמא מתוך שהצילתה גמרה ומקניה נפשה או שמא מכיון שאף הוא חייב בכך מדכתוב לא תעמוד על דם רעך אינה גומרת להקנות עצמה בכך ודבר זה כשהיא רוצה להחזיר לו דמי הככר שאם לא כן אינו חייב להצילה שאף הוא אסור להציל עצמו בממון חברו

ויש אומרים שאע"פ שהוא עצמו אסור להציל עצמו בממון חברו אחר שאין בעל הממון לשם מכל מקום כל שבעל הממון שם חייב להצילו אף על מנת שלא ליטול ממנו מה שהפסיד בהצלתו ואינו יכול להוציא ממנו בדין (ואע"פ שבהצלת ממון הדין שונה, אם חניצול לא מוכן לממן את הפסדו של המציל אין  חובה להציל את ממונו) אבל זה שיש בו הצלת גוף ושאין הוא עצמו יכול להציל הרי זה חייב להציל אף בפסידא ואין יכול להוציא ממנו מה שהפסיד בהצלתו.

שולחן ערוך יורה סימן רנב סעיף יב הפודה חבירו מן השביה, חייב לשלם לו אם אית ליה לשלם, ולא אמרינן דהוא מבריח ארי מנכסי חבירו (מרדכי פ' הכונס ופ' דייני גזירות ות' מהרי"ו סי' קמ"ח קמ"ט וב"י בשם מ"כ). וצריך לשלם לו מיד.

נדרים דף לג עמוד א מתני'. המודר הנאה מחבירו - שוקל לו את שקלו, ופורע את חובו,

גמ'. אלמא אברוחי ארי בעלמא הוא ושרי,

ב"ק ס, ב  מהו להציל עצמו בממון חבירו? שלחו ליה: אסור להציל עצמו בממון חבירו

תוספות שם  איבעיא ליה אי חייב לשלם כשהציל עצמו מפני פקוח נפש.

שו"ת מהרי"ן לב חלק ג סימן יא  ראובן פדה מנכסיו לשבוי שאלה זו אחד יהודי שנשבה במלחמ' ומבקש מהשבוי שיתן לו מעותיו ואם אין לו שיטיל את עצמו על הצבור כי לא פדאו אלא אדעתא דהכי והשבוי הנזכר אין לו במה שיפדה את עצמו מיד ראובן ושאל השואל אם קנאו ראובן לאותו השבוי למעשה ידיו.- - -

בנידון דידן הנזק הוא מבורר ומסתברא דמפקינן ממונא מיד המוחזק וישלם לפודה אם יש לו כשאר חוב דעלמא דכגון האי דזכה הפודה לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה.

זכות האם לטעון מאי חזית דאנא סומק טפי? שנינו שווים, אלא שאני בחלבי והוא  בממונו. אם הוא לא רואה את עצמו מחויב בממונו גם אני לא רואה את עצמי מחויבת בחלבי. אני מוכנה להניק מחלבי רק אם האב יתחייב בממונו, אם התינוק לא היה מכירני היה על האב לשכור  מינקת,

שולחן ערוך אבן העזר סימן פב סעיף ה

האשה שנתגרשה...אם הכירה (ואינו רוצה להניק מאחרת) (טור), אפילו הוא סומא, אין מפרישין אותו, מפני סכנת הולד, אלא כופין אותה ומינקתו עד כ"ד חדש.

הגה: והוא נותן לה שכר הנקה (טור).

וי"א דאפילו אשה אחרת, שהניקה ולד עד שמכירה, כופין אותה ומניקה אותו בשכר, מפני סכנת הולד (הגהות אלפסי פרק אף על פי). וי"א הא דגרושה אינה מחוייבת להניק אם אינו מכירה, היינו כשמוצא מינקת אחרת ויש לו להשכיר, אבל אם אין לו, כופה אותה ומניקתו (ר"י);

חלקת מחוקק (ו)

אם אין לו כופה אותה. לא ידעתי טעם לדין זה ובמה נתחייבה היא יותר משאר נשים ולמה לא יתנו לה ב"ד שכר הנקה כשם שעל הב"ד לפרנס הולד אחר שגמלתו:

בית מאיר

לע"ד י"ל מתורת צדקה אתינן עלה כדאי' בי"ד סי' רנ"ז סעיף ח' ומיירי בשגם קרובי האב עניים

ומה שמבואר ס"ס זה שיכולה להשליך על הקהל היינו מסתמא ענייה שאין אמודה לפרנס משלה אבל עשירה לאו כל כמינה ולגבי הנקה תמיד עשירה היא

פתחי תשובה  (ב)

וכ"כ הרדב"ז ח"א סימן שמ"ט...ואם אינה רוצה כופין אותה להניקו בשכר שהרי מצוה זו מוטלת עליה לבדה להחיותו .

קובץ שעורים קידושין אות עו  ואולי י"ל דשאני הנקה שהרי האב חייב לפרנס את בנו לפחות עד גיל שש, מעיקר הדין ולא בגדר צדקה. האם חייבת בהנקה כשהוא מכירה רק מדין לא תעמוד על  דם רעך. גם האב חייב מאותו דין. אם האם לא תניק מכל סיבה שהיא על האב לשכור מינקת משתי סיבות, מדין מזונות ומדין ל"ת ע"ד רעך אפי' אגורי אגיר כמבואר בסנהדרין עג א. ואין לו ממי לתבוע החזר הוצאות אלא  ממנו עצמו.