הצעת נישואין

אומדנא בקידושין-הצעת נישואין

1) בית יוסף אבן העזר סימן מב:

ואף על גב דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ומעולם לא נתרציתי לו דברים שבלב נינהו ואינם דברים ואף על גב דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכוונה אלא להתלוצץ גבי קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן דעתא לומר לא היה בלבה כך ודאי וליכא אומדן דעתא דמוכח כיון דאיכא נמי למימר איתתא בכל דהו ניחא לה.

2) שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן מב סעיף א:

אמרה תחלה: קדשיני, וזרק קדושין לתוך חיקה ואמר לה: הרי את מקודשת לי, וניערה בגדיה תוך כדי דיבור להשליך ממנה הקדושין, ואומרת שלא כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא, אפילו הכי הוי מקודשת (תשובת מוהר"ם סוף ספר נשים). ואין הולכים בענין קידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין (שם).

3) לבוש אבן העזר סימן מב:

ואף על גב דאמרה בלבי לא היה אלא לשחוק ומעולם לא נתרציתי לו, דברים שבלב נינהו ואינם דברים, ואף על גב דאיכא למימר דאנן סהדי דלא נתכוונה אלא להתלוצץ, גבי קידושין משום חומרא דאשת איש לא נסמוך על אומדן דעתה לומר שלא כונה לשם קידושין אף על גב דאיכא אומדנות מוכיחות, איכא למימר נמי אתתא בכל דהו ניחא לה ומקודשת.

4) ביאור הגר"א אבן העזר סימן מב:

ואין הולכין כו'. משום חומרא דא"א ושלכן אמרו תכ"ד לאו כדיבור כמ"ש רשב"ם שם ואמרינן אתתא בכ"ד ניחא לה.

5) תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ו עמוד ב:

בעי רב פפא: יש יד לקידושין או לא? היכי דמי? אילימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי, ואמר לחבירתה ואת נמי, פשיטא, היינו קידושין עצמן! אלא כגון דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי, ואמר לה לחבירתה ואת, מי אמרינן ואת נמי אמר לה לחבירתה, ותפסי בה קידושין לחבירתה, או דלמא ואת חזאי אמר לה לחבירתה.

6) תורת גיטין סי' קמ"א:

מסוגיין דהכא מוכח דאומדנא דמוכח לא מהני בקידושין ובעי' דוקא דיבור ולכן רק אי יש יד לקידושין וחשיב דיש כאן דיבור מתקדשת, וצריך לומר דכל הנך סוגיות דמבואר בהו דבאומדנא לקידושין  הויא מקודשת וכמו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דצריכה הימנו גט משום דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכן המקדש בחצי פרוטה ובעל אח"כ או קטן שקידש ובעל כשהגדיל דאמרי' בהו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, צ"ל בכל הני דוכתי דנקטי' שאמר בפירוש הרי את מקודשת לי דכן האומדנא דקידשה ואף שלא שמענו שאומר הרי את מקודשת לי.

7) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ו עמוד א:

גופא: היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה, ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש, רבי יוסי אומר: דיו, ר' יהודה אומר: צריך לפרש. אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שעסוקין באותו ענין. וכן אמר ר"א א"ר אושעיא: והוא שעסוקין באותו ענין.

8) פירוש הרא"ש מסכת נדרים דף ו עמוד ב:

אלא כגון דאמר לה לאשה הרי את מקודשת ואת. מי אמרי' ואת נמי אמר לה לחברתה כו'. לאו משום דמספקא ליה אי מוכח למימר ואת נמי או דלמא מוכח נמי למימר ואת חזאי דאי מספקא לן בהי מוכח טפי אפי' את"ל דיש יד לקדושין הכא לא הוי יד כדאמרי' לעיל גבי מודרני ממך כיון דמספקא לן אי מוכח לאסור הנאה אי לאסור דבור לא הוי יד כלל אלא ודאי פשיטא ליה דמוכח טפי למימר ואת נמי הלכך אם יש יד לקדושין הוי מקודשת או דלמא אין יד לקדושין ומפרשינן ליה ואת חזאי דאם אי אפשר לפרשו בענין אחר אפילו אין יד לקדושין ע"כ מקודשת היא ומסתברא דמיירי כגון שנתן לראשונה שתי פרוטות ואי יש יד הרי קבלה הראשונה ע"י השניה כדאמרינן בקידושין בא' שקדש חמש נשים וקבלה אחת מהן ע"י כולם דאם נתן גם לשניה פרוטה פשיטא דהוי כמו ואת נמי.

9) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ה עמוד ב:

אמר שמואל: בקידושין, נתן לה כסף ושוה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת הרי את (לי) לאינתו - הרי זו מקודשת, הריני אישך, הריני בעליך, הריני ארוסיך - אין כאן בית מיחוש; אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא, דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, והתנן: האומר אהא - הרי זה נזיר; והוינן בה, ודילמא אהא בתענית קאמר! ואמר שמואל: והוא שהיה נזיר עובר לפניו; טעמא דנזיר עובר לפניו, הא לאו הכי לא! הכא במאי עסקינן - דאמר לי. אי הכי, מאי קמ"ל? הני לישני בתראי קמ"ל; הכא כתיב: כי יקח - ולא שיקח את עצמו, והכא כתיב: ושלחה - ולא שישלח את עצמו.

10) רא"ש מסכת קידושין פרק א:

 ואם היה מדבר עמה על עסקי קדושין לקדש לו ונתן לה כסף ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי מסתברא מה שמדבר עמה תחלה שתתקדש לו(ה) הוי הוכחה טפי מנזיר עובר לפניו.

11) בית הבחירה (מאירי) מסכת קידושין דף ה עמוד ב:

נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקדשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו ולא אמר לי אינה מקדשת שידים שאינן מוכיחות אינן ידים ומכל מקום בזו דוקא שלא היה מדבר על עסקי קדושיה שאם כן אין ידים שאינן מוכיחות פחות משתיקה.

12) תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מא עמוד א:

שליחות מנלן? דתניא: ושלח - מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה - מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה - מלמד שהשליח עושה שליח. אשכחן בגירושין, בקידושין מנלן? וכ"ת דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה! אמר קרא: ויצאה והיתה, מקיש הויה ליציאה, מה יציאה משוי שליח, אף הויה נמי משוי שליח. ואלא הא דתנן: האומר לשלוחו צא תרום - תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעת בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמשים,ונכתוב רחמנא בתרומה, וניתו הנך ונגמרו מיניה! משום דאיכא למפרך: שכן ישנה במחשבה.

13) חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף מא עמוד ב:

ולהכי נקטינן מחשבה ולא אמרינן שישנן באומד משום דהכא בגירושין וקידושין לא שייך אומד, ותו דהא איכא תרומת מעשר לרבנן שישנה בשליחות ואינה באומד אבל מחשבה ישנה בשתיהן ואינה בגירושין וקידושין, ואף על גב דקיימא לן (לעיל ו' א') היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש דיו, התם כיון דמדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה כמאן דפריש דמי ולא חשיבא מחשבה.

14) שו"ת אחיעזר חלק ג סימן כב:

ועוד נראה במה שהחמיר בהגהות מיימוני שלא ליזל בתר אומדנות אף שנעשה לשם שחוק והתול, היינו לכשראו העדים הנתינה עם האמירה דמשום חומרא דא"א מחמרינן, אבל אם כל הקידושין הוא מצד אומדנא בודאי דמהני אומדנא שנעשה לשם שחוק לבטל את האומדנא. ומה"ט נראה במש"כ כת"ר דאם דברו עמה על עסקי קדושין דלא בעי אמירה כדקי"ל היכא דנעשה לשם שחוק לא מהני במה שדברו על עסקי קדושין כיון דהוא לשם שחוק אינו מוכיח כלל, וכיוב"ז כתבתי באחיעזר ס' כ"ד דגם להמרדכי דס"ל דמהני ידיעה בלא ראי' היינו דוקא היכא דהעד מוכיח שנכנסו על דעת לקדש קידושין ממש וע"כ אף דלא ראו גוף הנתינה ידיעה כראי' דהן הן עדי יחוד ודמי לראי' ממש, משא"כ דמעשה בעצמו הי' דרך שחוק, ניהו דבקדושין משום חומר דא"א לא אזלינן בתר אומדנא לבטל הקידושין, אבל גם לקיים הקידושין ולומר ידיעה בלי ראי' כראי' אאפ"ל דהא עפ"י הידיעה אמרינן שהי' לשחוק ובודאי לא הי' נתינה, וכיוב"ז כ' בתשובות חוט המשולש להגאון מוהר"ח מוואלאזין זצ"ל בסי' א' דאף דלא אזלינן בתר אומדנא בקידושין כל זה היכא שהוא נגד דברים שבפה, משא"כ היכא דכל החשש הוא משום דברים שבלב +וע"ע בחי' רעק"א לאו"ח סי' של"א מ"ש בזה.+ והט"ז כתב דבע"א יכול לומר להשטות נתכון.

15) תשובות והנהגות כרך ד סימן רצא:

אכן כבר פירש ב"חזון איש" (נ"ב אות ג) דמה שלא מועיל אומדנא בקידושין היינו בגוונא שאינו אלא הכרעת הדעת, אין יכולים לסמוך על זה ומי יערב לבו שאכן לא נתרצו, אבל כשיש אומדנא גמורה לא שאני קידושין משאר מילי.

16) ערוך השולחן אבן העזר סימן מב סעיף ז:

אמנם א"א לומר דכוונתו וודאים דהא בלא זה כיון שאומרת שכיונה לשחוק בעלמא נהי דאין הולכין בקדושין אחר אומדנות והוכחות מ"מ אין זה רק מפני חומר הקדושין [הגר"א סק"ד] וא"כ לפ"ז גם בלא טעם חזרה תוך כדי דיבור אין זה רק ספק קדושין ואף על גב דמעיקר הדין דברים שבלב אינם דברים מ"מ היכא דמוכחא מילתא שכיונה לשחוק בעלמא הוה דברים דה בכמה דברים אזלינן בתר אומדנא היכא דהאומדנא וודאית כמ"ש בח"מ סי' רמ"ו ובקדושין אפילו באומדנא וודאית ואנן סהדי שלא כיונה אלא לשחוק בעלמא מ"מ אין הולכין אחר האומדנא וכן מבואר במקור הדין [תשו' מיימ' אישות ס"א] ולכן לא קאמר רבינו הרמ"א מטעם דברים שבלב אינם דברים אלא מטעם דאין הולכין בקדושין אחר אומדנות דמשמע להדיא דרק בקדושין אין הולכין ואי מטעם דברים שבלב והלא בכל מילי קיי"ל דברים שבלב אינם דברים אלא וודאי אפילו במקום שבשארי דברים הולכין אחר האומדנא בקדושין אין הולכין וזהו רק מפני חומר אשת איש כמ"ש וא"כ אינו אלא ספק קדושין.

17) שו"ת הר צבי אבן העזר סימן כט:

והנני חוזר לענין השאלה. דאף על גב שהרמ"א [סי' מ"ב סע' א'] אומר, ואין הולכין בענין הקידושין אחר אומדנות והוכחות המוכיחות וכו', הנה בתשובת מהר"ם [סי' א'] שהובא בבית יוסף [שם] מבואר שהוא משום חומרא דאשת איש, וכן כתב בביאור הגר"א שם [אות ד'] על דברי הרמ"א, דמשום חומרא דאשת איש הוא, ואם כן משמע דרק לענין מה שנוגע לאיסור אשת איש מחמירינן, אבל בנוגע לאיסור אחר אזלינן בתר אומדנא.

ונראה להוסיף עוד, דכל החומר הזה הוא באומדנא הבאה לאחר מכאן, אבל ברגע של שעת קידושין לא היה שום אומדנא, דומיא דמיירי בה הרמ"א, שבתחלה אמרה קדשני, ואחרי הקידושין זרקה תיכף, ואם כן האומדנא באה אחרי הקידושין והוי דברים שבלב. ואף שהיה תוך כדי דיבור, הרי בקידושין מחמרינן אף בתוך כדי דבור, וכמבואר בתשו' מהר"ם שהובא בב"י [שם]. אם כן בנדון דידן שהיה ידוע מעיקרא שכל עשיית הקידושין סודר רק למטרה להשגת רשיון, לא שייך כאן דאין הולכים בתר אומדנא בקידושין, דלא היה כאן קידושין כלל אלא הערמה בעלמא. וכעין זה כתב הרעק"א בתשובותיו [מהדו' תנינא סוף סי' נ"ה] בקידושין שנעשו לשם שחוק, וז"ל, וכי נימא במודיעים לכל שלפלוני ולפלונית יעשו שחוק כמין קאמעדיא ענין קידושין ונישואים בעדים, וכי יש חשש קידושין אחר כך, עכ"ל.

בצמ"א