מהות הקידושין - פתיחה למסכת קידושין

מהות הקידושין

דף ב א-ב

תוס' ד"ה וכסף מנלן

תוס' ד"ה וכתיב התם

חידושי הרמב"ן גמרא מאי שנא הכא דקתני האשה וכו'. תמיה לי אמאי לא אקשינן וליתני האיש מקדש אסדרא דמתני' והדר ליבעי נקנית ומקדש,  

חידושי הריטב"א כתיב הכא כי יקח וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני. פי' מה התם כסף אף הכא כסף, ולאו גזירה שוה ממש היא דהא קיחה דהתם קאי אכסף וקיחה דהכא קאי אאשה, אלא גילוי מילתא בעלמא היא וכעין ילמד סתום מן המפורש דלישנא דקיחה קיחה דכתב רחמנא אתא לגלויי דמה התם בכסף אף הכא בכסף, ודכוותה בתלמודא.

חידושי הרי"מ

ועוד תמוה דבפרשה זו עצמה בחיי שרה נאמר ויקם השדה כו' למקנה כו' דאיקרי קנין והש"ס מייתי פסוק אשר קנה דכתיב בויחי.

ונראה לפרש הכל בעזה"י דהנה ב"ב נ"ד אמר שמואל נכסי עכו"ם הן כמדבר כו' דמכי מטי זוזי לידיה הנכרי איסתלק ליה וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה ויוכל ישראל אחר לזכות בו ע"ש. וכתב רשב"ם דסתם נכרי אנס כו' ולא סמכא דעתיה דישראל עד שיכתוב השטר כו'.

והנה בקדושין לא דמי לשאר קנין שהמוכר מקנה ללוקח הקרקע או החפץ בכסף, משא"כ בקדושין אין האשה מקנית עצמה לו בעד הכסף, רק שהיא מרוצית שיקנה הוא אותה ומהאי טעמא כתב הר"ן ז"ל נדרים (ל א) דלא חשיב בקדושין דעת אחרת מקנה ע"ש. מצינו שפיר קנין בכסף דבעד קבלת המקנה הכסף קונה זה. משא"כ באשה בעד קבלתה הכסף מתרצית שיקנה הוא אותה. וע"ז מייתי שפיר רק מקיחה דשדה עפרון שג"כ הוא כנ"ל דבקבלת הכסף של הנכרי רק מסתלק ועדיין במה קנה הישראל. וע"כ כנ"ל שמאחר שמסתלק זה בעד כספו של זה כדי שיקנה ממילא קונה בזה. וממילא גם בקדושין כן שמה דמקבלת הכסף כדי שיהיה הוא קונה אותה זה הוא קנין שקונה אותה כנ"ל: ומדוקדק לשון הש"ס דכתיב קיחה כו' וקיחה זו אקרי קנין דכתיב השדה אשר קנה ומוכח דקיחה זו שלקח הכסף בעד הסילוק איקרי קנין לגבי הקונה כו'. וכן בקדושין כנ"ל. ומייתי שפיר הך קרא דשדות בכסף יקנו כו' דתלי בלוקח שהוא קונה בכסף והיינו בנתינת הכסף ולא מצד קבלתו דוקא, וי"ל דגם שם מהני כשמרצה שיקנה הלוקח וזה נותן לו הכסף כנ"ל וכמו בנכרי דמהני בפירש כנ"ל.

דף ב עמוד ב תוס'  ד"ה דאסר לה אכ"ע כהקדש

פני יהושע סה, ב הא דלא מהני בקידושין אף בשניהם מודין אתיא לן מסברא דכיון דעיקר ענין קידושין היינו לאסרה אכולי עלמא כהקדש דליקו עלה באיסור וחזקת אשת איש והכא כיון דלענין לחייב לאחריני לא מהני הנך קידושין לפי שאינן יודעין כלל מקידושין והיא בחזקת פנויה לגבי אחרינא ממילא דלא הוו קידושין כלל אף לגבי דנפשייהו שאין קידושין לחצאין,

אבני מילואים סימן מד [ד] המקדש מי שחצי' שפחה. והיינו שפחה חרופה האמורה בתורה והיא אשת איש להתחייב עלי' באשם תלוי ולא למיתה. וכתב הב"ש ז"ל ואם קידש אחר קודם שחרור אין תופסין קידושי שני.

ולענ"ד נראה דבזה תופסין קידושי שני דהא בפ' האומר (דף ס"ז) [סז, ב] אמרו מנלן דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות...אמר קרא כל אשר יעשה מתועבות האלה ונכרתו הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין אף כל העריות כולן לא תפסי בהו קידושין ע"ש, וכיון דא"א גופא לא נפקא לן אלא מהקישא ושם לא נפקא אלא חייבי כריתות דכתיב ונכרתו, וכיון דבשפחה חרופה ליכא לא מיתה ולא כריתות א"כ מנלן דלא תפסי בה קידושין, וא"כ נראה דודאי תפסי בה קידושין דלדידן ליכא מידי דלא תפסי בה קידושין אלא חייבי מיתות וכריתות וגמרינן לה מאחות אשה, וכן ביבמה לשוק דמספקא לן אף על גב דהיא חייבי לאוין משום דכתיב לא תהי' אבל בעלמא לא.

גיטין דף פב עמוד ב  אמר אביי: אם תמצא לומר איתא לדרבי אבא, בא ראובן וקידשה חוץ משמעון, ובא שמעון וקידשה חוץ מראובן, ומתו שניהם - מתיבמת ללוי, ואין אני קורא בה אשת שני מתים,

חידושי הרשב"א הא דאמרי' קידושי ראובן אהנו קדושי שמעון לא אהנו, לאו למימרא דלא אהנו כלל דהא ודאי אהנו למיסרה בביאה אראובן, דכיון דתפסי בה קידושי שמעון לגבי עלמא שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון א"כ אפי' ראובן אסור לבא עליה משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והילכך אסורה היא לשניהם, אלא הכא ה"ק לא אהני דבורו למיסרה אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה לראובן משום אריא דאיסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לאחד מהם אא"כ משתמש בצד אישות שבה לשני, אבל כי אמר לה סתם אהנו קידושיו למיסרה בפירוש אראובן.

להלן ז, א אמר רבא: התקדשי לי לחציי -