דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין | שיעור כללי סנהדרין כט.

דף כט עמוד א אין טוענין למסית.

תוספות דברי הרב ודברי התלמיד

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף כט עמוד א

ואם תשאל טעמא דלא טעין הכי הא טעין הכי טענתיה טענתא והרי מסית דקרא אף על גב דלא ציית ליה ניסת ולא נעבדה עבירה על פיו חייב כדתנן (לקמן ס"ז א) אמר לשנים והן עדיו מביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו וכל שכן היכא דציית ליה דלא מצי טעין דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין?

שאני מסית דע"ז דחמיר ורחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו כי קאמרינן הכא במסית דעלמא דומיא דנחש דמיירינן ביה ושמעינן מינה דמסית דכל התורה כולה לבד מע"ז לא מיפטר אלא היכא דטעין אבל אי לא טעין לא טענינן ליה.

וש"מ דהא דקי"ל בעלמא דאין שליח לדבר עבירה דוקא היכא דטעין משלח דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין אבל היכא דלא טעין מיחייב:

וקשיא לי דהא בכמה דוכתי דקא מקשי אמאי והא אין שליח לדבר עבירה ולא קא משני הכא במאי עסקינן דלא טעין דאלמא לא שנא הכי ולא שנא הכי לא מיחייב משלח. וצ"ע

קידושין דף מג עמוד א

האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור; שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחיו חייב, שנא': אותו הרגת בחרב בני עמון; מאי טעמיה דשמאי הזקן? קסבר:...חייב בדיני שמים. מכלל דת"ק סבר: אפילו מדיני שמים נמי פטור? אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו.

אמר רבא...שמאי מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב - שהוא חייב, ושולחיו פטור, שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב.

בבא קמא דף נה עמוד ב

אמר ר' יהושע: ארבעה דברים, העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן:...והשוכר עדי שקר להעיד

דף נו עמוד א

והשוכר עדי שקר...מהו דתימא: לימא דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין? ובדיני שמים נמי לא ליחייב, קמ"ל.

תוספות שם ד"ה אלא לחבריה –

ודוקא שוכר אבל אמר פטור מדיני שמים דסבור שלא ישמעו לו

סמ"ע סימן קפב ס"ק ב

ב] חוץ מלדבר עבירה. דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין [קדושין מ"ב ע"ב], ויכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשותו, לכך אין המשלח חייב. אבל אם אין השליח בר חיובא, לא שייך האי טעמא:

ש"ך חושן משפט סימן לב

 (ג) וכן אם לא שכרן - כ"כ התוספות [ב"ק] ריש פרק הכונס דף נ"ו ע"א [ד"ה אלא], ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא. אבל קשה לי על דבריהם, דהא אמרינן בקידושין בפרק האיש מקדש דף מ"ג ע"א, דאף דאין שליח לדבר עבירה מיחייב בדיני שמים, דמתמה התם בפשיטות, מכלל דת"ק סבר אפילו בדיני שמים נמי פטור, ומשני  דינא רבה  [ו]דינא זוטא איכא בינייהו, ופירש"י עונש גדול ועונש קטן.

 ואפשר ליישב דבריהם בדוחק.

אבל מ"מ נראה לי עיקר דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו אפילו לא שכרן.

והא דקתני השוכר, אורחא דמילתא נקט, דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרי לא עבידי דחוטאים אם אין להם הנאה.

[הג"ה. ולע"ד לכאורה נראה ראיה לדברי התוספות, מהא דאמרינן בסנהדרין פרק זה בורר דף כ"ט ע"א...וטעם דאמרינן אין שליח לדבר עבירה, הוא נמי משום אותה טענה דדברי הרב כו', ואי תימא דבדיני שמים חייב, הא התם דיני שמים הוי, וא"כ לא הוי מועיל הטענה דדברי הרב נגד הקדוש ברוך הוא, משום דדיני שמים הוי.]

בי' הגר"א חו"מ לב

 [ב] וכן אם. מדקא' השוכר:

(ליקוט) וכן אם לא כו'. וראיה משולח את הבעירה כו' תוס' שם ועוד ראיה ממ"ש בסנה' כ"ט א' מנין שאין טוענין כו'. הגהת ש"ך וכ"כ במל"מ פ"ב מה' רוצח וכ"כ הרמב"ם אבל השוכר כו' וכ"ה בקדושין מ"ג א' האומר לשלוחו כו'. דלת"ק אף בדיני שמים פטור אלא דשם חייב מ"מ בדינא זוטא וזה דוקא בש"ד שאפי' אם יכול להצילו חייב ועובר משום לא תעמוד כו' כמ"ש בסי' תכ"ו ואפי' לאגורי כ"ש שאומר להרגו משא"כ כאן (ע"כ):