• גודל פונט
  • גוונים וקונטרסט

קים ליה בדרבה מיניה בכפרה

כ"ז תמוז תשע"ח
דף ל' עמוד ב

לחצו לשיעורים נוספים של הרב יעקב אריאל

דף מקורות לשיעור:

 

קלב"מ בכפרה

דף ל, ב

תוס' ד"ה זר שאכל תרומה לאביי פטור –

כריתות דף יג עמוד ב

יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד: טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"כ; רבי מאיר אומר: אם היה שבת והוציאו - חייב; אמרו לו: אינו מן השם.

קצות סי' כח

וקשיא לן מאי הוסיף ר' מאיר שבת דהא במה דהוסיף חיסר אשם, דבפרק כל שעה (פסחים) דף כ"ט (ע"א) תניא האוכל חמץ של הקדש יש אומרים מעל ויש אומרים לא מעל, מאן יש אומרים ר' נחוניא בן הקנה דחייבי כריתות פוטר מתשלומין. וכתבו התוס' שם כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן, שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש. וא"כ אם היתה שבת דהוא חייבי מיתות ב"ד ודאי פוטר מתשלומין, וא"כ ליכא אשם וא"כ מאי מוסיף ר' מאיר כיון דמחסר אידך והוא אשם.

נתיבות סימן כח [ב] 

הא בלאו הכי קשה, דהא בפסחים שם מוכח דכל היכא דהוא לאו בר דמים שהוא איסור הנאה אין בו חומש ואשם, ונותר איסור הנאה הוא כמו חמץ, ולאו בר דמים הוא. אך החילוק הוא מבואר, דשאני התם בפסחים דהוא קדושת דמים, ומעילה דקרן וחומש הוא משום גזילת הקדש, כמו שכתבו התוס' בכתובות דף ל' [ע"ב] בד"ה זר שאכל תרומה, משום הכי בעינן שיהיה בר דמים, מה שאין כן הכא מיירי בקדושת הגוף דמעילה דידה לא תליא בדמים כלל. ולפי זה גם קושיא זו לא קשה, דהא התוס' בכתובות דף ל' שם כתבו דתרומה חייב אף בקים ליה בדרבה מיניה, דהתשלומין דידה משום כפרה הוא, מה שאין כן בקרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה רק משום שישלם גזל הקדש, ע"ש בתוספות. וזה שייך בקדושת דמים, אבל בקדושת הגוף [דחייב] אפילו במקום דלאו בר דמים, ודאי דלאו משום גזילת הקדש הוא רק משום כפרה כמו בתרומה.

תוספות ישנים כריתות שם

ואשם אחד - והא דחייב אשם מעילה אנותר אף על גב דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה (דף כ"ט) האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחת עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש"פ ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה.

פסחים דף לב עמוד ב

רבי עקיבא סבר: לפי דמים משלם, ורבי יוחנן בן נורי סבר: לפי מדה משלם. - פשיטא! פסחים לב ב האוכל תרומה לפי מידה משלם

בבא מציעא דף צא עמוד א

אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו.

רש"י

- ונתן לה טלה באתנן - אתנן הוא, ואסור לקרבן, דאתנן סתמא כתיב (דברים כג), לא שנא אמו ולא שנא פנויה, ואף על גב דאי תבעה ליה בדינא קמן תן לי אתנני - לא מחייבינן ליה, דהא קם ליה בדרבה מיניה, כי יהביה ניהלה - אתנן הוא, אלמא: אפילו במקום מיתה נמי רמו תשלומין עליה, אלא שאין כח לענשו בשתים, אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם, דאי לא רמו תשלומין עליה, כי יהביה ניהלה מי הוה אתנן, מתנה בעלמא הוא דיהיב לה

קצות שם

לפי מה שכתב רש"י, דהיכא דקים לי' בדרבה מיני', חיובא עליה, אלא שאין הב"ד עונשין ואיהו מחויב לצאת ידי שמים, וא"כ כיון דקיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן, ממילא ליכא חיוב אשם בב"ד, דהא אין ממשכנין, ואיהו לעולם חייב אשם וגם הקרבן וחומש לצי"ש, והא דאמרינן בפ' כל שעה י"א לא מעל - משום דסובר חייבי כריתות פוטר מתשלומין, - היינו אפי' בידי שמים, ולפמ"ש בשם מהרש"ל דהיכא דעבדינן החומרא ליכא חוב תשלומין אפילו בידי שמים, אם כן ניחא, דמצינן למימר דשם איירי בהזיד בחמץ, וא"כ עבדינן ליה החומרא, ולהכי י"א לא מעל אפי' בידי שמים נמי פטור, כיון דעבדינן ליה החומרא, אבל אוכל אכילה אחת, דמיירי בשוגג, ולא עבדינן החומרא, ובזה לא חסרה אשם, כיון דאינה אלא בידי שמים משום דאין ממשכנין, ולצי"ש אפי' בקם לי' בדרבה מיני' משום דאין ממשכנ


עבור לתוכן העמוד