עדי קיום קרובים לעדי השטר

עדי  קיום קרובים  לעדי השטר

דף כח עמוד א מתני'. ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן:

גמ'. כיון דקיום שטרות מדרבנן, הימנוהו רבנן בדרבנן.

סנהדרין כז, ב – כח א אלו הן הקרובין: אחיו, ואחי אביו...אבל משנה ראשונה: דודו, ובן דודו,

גמרא. מנהני מילי? - דתנו רבנן: לא יומתו אבות על בנים, מה תלמוד לומר? אם ללמד שלא ימותו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות - הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו. אלא, לא יומתו אבות על בנים - בעדות בנים, ובנים לא יומתו על אבות - בעדות אבות.

אשכחן אבות לבנים ובנים לאבות, וכל שכן אבות להדדי. בנים לבנים מנלן? - אם כן ליכתוב קרא לא יומתו אבות על בן, מאי בנים - דאפילו בנים להדדי. אשכחן בנים להדדי, בנים לעלמא מנלן? - אמר רמי בר חמא: סברא הוא. כדתניא: אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהן. ואי סלקא דעתך בנים לעלמא כשרין - נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו!

אמר ליה רבא: וליטעמיך, הא דתנן: שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן - הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה. נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו! - אלא, הזמה מעלמא קאתי. הכא נמי: הזמה מעלמא קאתי. - אלא, אם כן ליכתוב קרא ובן על אבות, אי נמי הם על אבות, מאי ובנים - אפילו בנים לעלמא.

ירושלמי סנהדרין פרק ג  הל' ט תיב [דברים כד טז] לא יומתו אבות על בנים והלא כבר נאמר איש בחטאו יומת מה ת"ל לא יומתו אבות על בנים. לא יומתו אבות בעדות בנים ובנים לא יומתו בעדות אבות. מניין שלא יהו העדים קרובין של נידונין ומניין שלא יהו העדים קרובין זה לזה. הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהן נהרגין. ומניין שלא יהו העדים קרובין של דיינין הגע עצמך שאם הוזם אחד מהן כלום נהרג עד שיוזם חבירו. אם את אומר כן לא היה נהרג על פיו.

ב"ב  נו עמוד ב מתני' דלא כר"ע; דתניא, א"ר יוסי: כשהלך אבא חלפתא אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה, ואמרי לה: ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה, אמר לו: הרי שאכלה שנה ראשונה בפני שנים, שניה בפני שנים, שלישית בפני שנים, מהו? אמר לו: הרי זו חזקה; אמר לו: אף אני אומר כן, אלא שר"ע חולק בדבר זה, שהיה ר"ע אומר: דבר - ולא חצי דבר.

ורשב"ם שם שני חזקה דמתני' שאין יכולין להיות כי אם בזה אחר זה ומי שרואה אכילת שנה זו אינו יכול לראות של שנה שניה אלא אם כן שוהה שנה שניה בזה המלכות הלכך כל שנה ושנה וכל יום ויום חשיב דבר שלם בפני עצמו

תוס'  אבל שנים בראשונה אף על פי שאין עדות מועיל לענין חזקה מכל מקום נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם

בעל המאור כתובות דף ח' ע"ב מדפי הרי"ף "ועדי הקיום..."

ר"ן סוף הפרק

חידושי הריטב"א  דף כח עמוד א  וה"ה נמי דשרינן הכא ממילא להעיד על חתימת קרובו, ותנא לא אתא לאשמועינן הא משום דפשיטא ליה דהכא אינו מעיד על קרובו בשום דבר אלא על כתב ידו ואין זה מעלה ומוריד לקרובו כלל,

ונראין הדברים דה"ה שהדיינין המקיימין את העדות יכולין להיות קרובים לעדי השטר שהרי אינן דנין על קרובם כלום, אבל צריך שלא יהיו העדים המעידים על הכתב והדיינין המקבלין עדותן קרובין אלו לאלו, ואף על פי שהדיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם ואפילו העד נעשה דיין משום דקיום שטרות דרבנן כדאיתא לעיל (כ"א ב') אפילו הכי יש לחוש בזה משום לתא דעלמא שלא יהיו הדיינין קרובים לעדים שהוא פסול,

כדאמרינן בירושלמי אין מעידין לא זה על זה ולא זה עם זה ולא זה בפני זה, ושם פירשו הטעם שאם הוזמו הרי הן נהרגין על פי קרוביהן שהעידו עמהם או שדנו אותם, ולפי הטעם ההוא יכולין דיינין לדון שטר שהוא חתום בקרוביהם דהא בעדות בשטר ליכא הזמה שמא איחרוהו וכתבוהו וכדפרש"י בסנהדרין,

אבל אין זו שיטת גמרא דילן דהזמה מילתא אחריתי הוא ומעלמא קאתי להו עונש וכדאיתא במסכת סנהדרין גבי הא דתנן שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן הרי אלו שלש עדויות והן עדות אחת להזמה, וטעם פסול דקורבא בגמ' דילן גזרת מלך הוא שלא יהא הדבר נגמר על פי קרובין שהם כגוף אחד, וכשהעדים קרובים זה לזה אינן חשובים אלא כעד אחד, וכשהעדים קרובים לדיינין הרי הוא כאילו העד עצמו נעשה דיין אחר שהעיד ואין כאן דין שלם, וכיון שכן יש לגזור בזה אפילו לקיום שטרות דרבנן שלא יקבל דיין עדות קרוביו וכן דעת מורי הר"א הלוי ז"ל, אבל יש מרבותי אומרים דבקיום שטרות כיון שהעד שהעיד נעשה דיין אף נעשה דיין על עדות קרובו וכן היתה הדעת מכרעת.

ודכו"ע צריך שלא יהו עדי הקיום קרובים זה לזה דאם כן אין כאן אלא עד אחד, וכן אתה אומר בדיינים, וצריך גם כן שלא יהיו העדים ולא הדיינים קרובים לא למלוה ולא ללוה שאם כן הרי השטר נגבה בעדות קרובים או בדיינים קרובים, נמצאת אתה אומר שלא הותרה קורבא בקיום אלא שיהיו המקיים או הדיין קרוב לעדים החתומים או שיהא העד קרוב לדיין לדעת קצת רבותי ודעתי, ובשאר מילי כולהו הקרוב פסול.