חלה ומעשרות בזמן הזה

חלה ומעשרות בזמן הזה

דף כה עמוד א דאמר רב הונא בריה דרב יהושע,.

רש"י ד"ה נתחייבו בחלה -

ולא נתחייבו בתרומות ומעשרות –

רמב"ם תרומות א  כו התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.

 +/השגת הראב"ד/ התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא.+

רמב"ם הלכות ביכורים פרק ה אין חייבין בחלה מן התורה אלא בא"י בלבד שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ וגו', ובזמן שכל ישראל שם שנאמר בבואכם ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם, לפיכך חלה בזמן הזה אפילו בימי עזרא בארץ ישראל אינה אלא מדבריהם כמו שביארנו בתרומה.

מסכת חלה פ"ד, משנה חרבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת. מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות. אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור. מן הנהר ועד אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה

פי' המשניות לרמב"ם  ארץ ישראל כולה והיא שהגבילה עד כזיב, והיא שהחזיקו בה עולי בבל...ומכזיב עד הנהר ועד אמנה, והיא ארץ ישראל שהחזיקו עולי מצרים ולא נתקדשה בימי עזרא, חייבת שתי חלות אחת נשרפת מפני שהיא תרומה טמאה, ויש לה שעור לפי שהיא מן התורה שנ' באכלכם מלחם הארץ...ושניה נתנת לכהן ואין לה שעור אלא איזה כמות שירצה מפני שהיא מדברי סופרים, ונתקנה כדי שלא יאמרו שתרומה טהורה נשרפת כשיראו את ההיא נשרפת בלי שתטמא טומאה גלויה.

ומהנהר ומאמנם ולפנים...שהיא ארץ העמים, והיא חוצה לארץ חייבים בה שתי חלות ושתיהן מדברי סופרים, ולפיכך נתנו שעור לשל כהן, ושל אור אין לה שעור, וכך אמרו הואיל וזו וזו מדבריהן מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת.

פי' הרא"ש מפרישין שתי חלות - הראשונה נשרפת והשנייה נאכלת. מפרש בירושלמי שאם לא היו מפרישין אלא חלה אחת אם היתה נאכלת יאמרו תרומה טמאה נאכלת כי זו הארץ טמאה היא כארץ העמים כיון שלא כבשוה עולי בבל, ואם היתה נשרפת יאמרו תרומה טהורה נשרפת כי רואים את בני א"י נשמרים בטהרה, הילכך תקנו להפריש שתי חלות ודבר תימה הוא לרואה ונותן אל לבו להבין טעם הדבר ואם אינו יודע להבין ישאל ויגידו לו:

של אור יש לה שיעור - מפרש בירושלמי של אור יש לה שיעור מפני שהוא מדברי תורה, ולאו דוקא מדברי תורה אלא נראית כשל תורה הואיל והיתה קדושה מתחלה הילכך יפריש כשיעור עיסה טמאה שהוא אחד ממ"ח:

וחילוק דג' ארצות דמתני' אמקומות הסמוכים לארץ ישראל...

ירושלמי שביעי פ"ו הל' א.  מאליהן קבלו את המעשרות

חולין דף ו עמוד ב העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו.

שם דף ז עמוד א מתקיף לה יהודה בריה דר' שמעון בן פזי: ומי איכא למאן דאמר דבית שאן לאו מארץ ישראל היא?...אישתמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר: קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.

גיטין דף לו עמוד ארבי אומר: וזה דבר השמיטה שמוט - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקע - אי אתה משמט כספים

תוספות נראה לר"ת השמטת קרקע קרי ליובל, ולשביעית השמטת כספים דשמיטה משמטת כספים ולא יובל  ודריש לה מדבר השמיטה שמוט וה"ק בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית כי ההיא דירושלמי

הערות הגרי"ש אלישיב לכאורה צ"ב מה ראי' היא שאע"פ שתרומה דרבנן חלה הוה דאורייתא ומה שייכי אהדדי, והנה לקמן יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם, ולכאורה צ"ב מה ס"ד דביאת שנים יחייב בחלה הא ליכא שום קדושת הארץ מחמתם, וכן למסקנא דתליא בביאת כולכם לא חזרה בה הגמ' מדב"ז אלא רק דצריך ביאת כולכם אבל מצד עצם קדושת הארץ לא איכפת לן.

חזינא מזה דחלה שאני משאר מצוות התלויות בארץ ולא תליא מצוותה כלל בקדושת הארץ אלא בביאת כולכם גרידא, ולפי"ז ה"נ מובן הדמיון דקדושת הארץ חלה לאחר ירושה וישיבה ומזה שבחלה נתחייבו קודם חזינא דלא תליא בקדושת הארץ וא"כ אפי' אי תרומה בזה"ז דרבנן והיינו דליכא קדושת הארץ מ"מ חייבת בחלה דלא תליא בקדושתה כלל וכלל, והיינו דבשאר המצוות 'כי תבואו' כתיב משמע לאחר ירושה ושיבה והיינו שיחול קדושתה משא"כ בחלה 'בבואכם' גרידא בלא שיהי' קדושה,

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק דהלכה ו אין סומכין זקנים בחוצה לארץ...וכל ארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו  חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואף על פי שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.