נשיאות כפיים

נשיאות כפים

כד ב איבעיא להו: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין?

שבת דף קי"ח אמר ר' יוסי.מימי לא עברתי על דברי חברי יודע אני שאיני כהן ואם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה,

תוספות לא ידע ר"י מאי איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה.

שולחן ערוך א ורח חיים סימן קכח סעיף אאין לזר לישא כפיו, אפי' עם כהנים אחרים) (בפ' ב' דכתובות דזר עובר בעשה, ותוספ' פ' כל כתבי לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה, ואפשר דעם כהנים אחרים שרי וצ"ע).

מגן אברהם סימן קכח וצ"ע מנ"ל לר"י חילוק זה ואפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שמזכיר השם לבטל' בברכ' ועססי' רט"ו ולולי דברי ר"י היינו אומרים דר' יוסי לא קאמר רק שהי' עולה לדוכן ואף על פי שהי' לו גנאי בדבר באמת לא היה מברך ועיין בס' ב"ש ובחי' רש"א ועי"ל דמצינו פ"י דעירובין דר' יוסי סבר אף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל מ"מ רשות לנשים לסמוך, א"כ ס"ל ג"כ אף על גב דכתיב דבר אל אהרן וכו' מ"מ רשות לזר לישא כפיו ולכן תמה ר"י עליו והא דאי' בכתובות דזר עובר בעשה קאי אליבא דר' יהודה דאית ליה מעלין מתרומה ליוחסין ע"ש סוף הפרק ולדידיה נשים אסורים לסמוך כדאית' סוף עירובין ולכן זר שנושא כפיו עובר בעשה כנ"ל עיקר ע"ש

ברכות ל"ג [ע"א] כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תשא [שמות כ, ז],

פני יהושע ונראה לענ"ד דלא קשיא מידי דעל כרחך הא דדרשינן כה תברכו ולא לזרים היינו בבית הבחירה דוקא כדאיתא בסוטה [ל"ח ע"ב] דעיקר קרא בבית הבחירה איירי והתם ודאי אסור משום שמברכין בשם המפורש אבל בגבולין דלית לן קרא שפיר הקשה ר"י מה איסור יש בזר דלא יהא אלא קורא בתורה ואי משום ברכה לבטלה מסתמא ר"י לא בירך ברכה שאינה צריכה ואיהו לא קאמר אלא הייתי עולה והא דאמרינן הכא דאיסור עשה אף על גב דאיירי בגבולין כדאמרינן לקמן נשיאת כפים בבבל ראיה מ"מ הכא קאמר לרבותא דאיכא למימר דאין מעלין אפילו מנשיאת כפים דבית הבחירה ליוחסין כיון דליכא אלא איסור עשה. אבל מאן דאית ליה מעלין היינו משום דבפרהסיא לא הוי מחציף נפשיה וזה שייך אפילו בגבולין, כן נראה לי ודו"ק:

סוטה לח א כה תברכו את בני ישראל - בשם המפורש, אתה אומר: בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי? ת"ל: ושמו את שמי, שמי המיוחד לי; יכול אף בגבולין כן? נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן לשום את שמו שם, מה להלן בית הבחירה, אף כאן בבית הבחירה..

תניא אידך: כה תברכו - בעמידה, אתה אומר: בעמידה, או אינו אלא אפי' בישיבה? נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן אלה יעמדו לברך, מה להלן בעמידה, אף כאן בעמידה; ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה. ומשרת גופיה מנלן? דכתיב: לעמוד לשרת.

שם עמוד ב ואמר ר' יהושע בן לוי: כל כהן שאינו עולה בעבודה - שוב אינו עולה, שנאמר: וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, מה להלן בעבודה, אף כאן בעבודה.

מור וקציעה סימן קכח ומלבד זה אפשר לומר דלק"מ. דהא דזר עובר בעשה דכה תברכו, דווקא כשמברך כמו שהיו כהנים מברכין בבהמ"ק על סדר העבודה, אבל נ"כ האידנא בגבולין, קרוב הדבר שאינו אלא מדבריהם, כדבעינן למימר קמן בס"ד, וא"כ אפילו מיירי התם בכתובות בנ"כ דהאידנא, ע"כ עשה דרבנן בעלמא הוא, אבל א"צ לומר כן מחמת קושית תו' הנ"ל, שדבריהם בלא"ה נכונים בלי ספק כאמור.

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כו שנצטוו הכהנים לברך את ישראל בכל יום והוא אמרו יתעלה (נשא ו) כה תברכו את בני ישראל אמור להם.

צפנת פענח הלכות תפילה והנה באמת אם נשיאת כפים בגבולין הוה עבודה יש בזה כמה סתירות עי' סוטה דל"ח איתקיש מברך למשרת ועי' עירוכין די"א ע"א דברכה לאו עבודה

בגבולין הוה רק מ"ע עי' כתובות דכ"ד ע"ב ומנחות ד' מ"ד ובזה א"ש דברי התוס' דתענית דכ"ז ע"א מה דדחקו עצמן לדייק דכהן בעל מום כשר לנ"כ ולא הביאו מהך דמגילה דכ"ד ע"ב כמש"כ תוס' מנחות דק"ט ע"א

 תוספות מנחות קט, א ד"ה לא ישמשו – לא מצינו כהן בעל מום שיהא פסול לדוכן אלא אם היה לו מום בידיו כדאמרינן במגילה (דף כד:) מפני שהעם מסתכלין בו...בזמן הזה שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן.

ותו אמרינן (תענית דף כז.) אי מה משרת בעל מום לא אף מברך בעל מום לא ת"ל לעמוד לשרת לעמידה הקשתיו ולא לדבר אחר עד כאן לשונו.  רק דבתענית שם קאי על נ"כ שבמקדש. ושם הוי כמשרת והך דמגילה קאי על נ"כ שבגבולין,

ט"ז סימן קכח(כז). הטעם שמום פוסל משום שלא יסתכל בו ובדש לא יסתכלו בו כי אין חידוש בעיניהם ותימה לי אמאי לא יהיה פסול משום דאיתקש לעבוד' כדאי' בפ' א"נ הבאתי בסי"ד דכתיב לשרתו ולברך בשמו דמטע' זה פסול ביושב כמ"ש התוס' פ' א"נ דף ל"ח נראה לר"י כהן שבירך ב"כ בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקש ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים דיושב מחלל עבוד' הלכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד עכ"ל

ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה הציונו לעבדו יתעלה וכבר נכפל צווי זה פעמים, אמר (משפטים כג כה) ועבדתם את י"י אלהיכם ואמר (ראה יג ה) ואותו תעבודו ואמר (ואתחנן ו יג) ואותו תעבוד ואמר (ס"פ עקב) ולעבדו. ולשון ספרי ולעבדו זו תפילה. ואמרו (מדרש תנאים ממדרש הגדול פ' ראה) עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו. כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו כמו שבאר שלמה עליו השלום (מ"א ח דה"ב ו):

ברכות  דף כו עמוד ב רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום; רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום.  תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות - שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות; ורבי יהודה אומר: עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב - שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב; רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה. ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע - שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה.

נימא תיהוי תיובתיה דרבי יוסי ברבי חנינא! אמר לך רבי יוסי ברבי חנינא: לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות. דאי לא תימא הכי - תפלת מוסף לרבי יוסי ברבי חנינא מאן תקנה? אלא: תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות.