עד אחד נגד רוב וחזקה

עד אחד נגד רוב וחזקה

כג ב משנה וכןשני אנשים – כד ב במעלין מתרומה  ליוחסין קמיפלגי

דף כ"ד א'. תוס' ד"ה שלי חדש ושל חברי ישן 

שב שמעתתא שמעתתא ג פרק יג חזקת קטנות הוי חזקה דאי לאו חזקת קטנות ומשום דעשוי להשתנות א"כ מאי קושיא כיון דהיכא דליכא חזקה נאמן אפילו אינו בידו, וכן בתירוצם שכתבו דעשאוהו כדבר שבידו, ותיפוק ליה דלא בעי כלל בידו כיון דליכא חזקה אלא על כרחך דאפילו בקטנות ובשנים נמי הוי חזקה:  ולפ"ז צריך ליישב דברי התוס' פרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סח, א ד"ה רישא) שהקשו בספק בן ט' דלוקמה אחזקה, ותירצו כיון שעכשיו בן ט' כו', ומה בכך כיון דחזקת קטנות הו"ל חזקה מעליא א"כ אוקמה אחזקה דמעיקרא והשתא הוא דנעשה בן ט':

תוספות יבמות סח א ד"ה רישא פסולי כהונה סיפא פסולי קהל –  ואם תאמר וספק בן ט' היאך פוסל בביאתו נוקמיה אחזקה קמייתא דהוה פחות מבן תשעה ונוקי איתתא בחזקת כשרות ומיהו לכהונה ניחא דלא אזלינן בתר חזקה ליוחסין כדקאמר רבי יהושע בפרק קמא דכתובות (דף יג.) לא מפיה אנו חיין אלא היא בחזקת בעולה לנתין וממזר ואפי' ברוב כשרים אצלה כדאמר התם ולא מוקמינן לה אחזקה ואפילו לרבן גמליאל ורבי אליעזר דמכשרי היינו משום דאמרה לכשר נבעלתי אבל הכא דלא ידעה אם הוא בן תשעה לא. אבל לתרומה קשיא אמאי לא מוקמינן להו אחזקה? ולתרומה מוקמינן אחזקה. דהא בכתובות בפ"ב (דף כו. ושם) גבי מוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה הוא כו' ומוקי לה בתרי ותרי משמע דאי לאו משום זילותא דבי דינא הוה מסקי ליה לכולי עלמא והיינו לענין תרומה דאי לכהונה לא מסקינן ליה בתרי ותרי כדמוכח בקידושין בהאומר (דף סו.) גבי עובדא דינאי המלך. ויש לומר דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן תשעה אף על פי שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן תשעה דחזקה קמייתא איתרע ליה.

שב שמעתתא  ג  יג הוטב בעיץני מש"כ אחי הרב יהודה כהנא וי"ל דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אעפ"י שהיה ספק כשבא עליה לא מוקמינן ליה אחזקה קמייתא אלא אזלינן בתר השתא שהוא ודאי בן ט' דחזקה קמייתא איתרע ליה. וכיון דקושיית התוס' אינו אלא לתרומה, דהא לתרומה וקדשים מחמרי למיזל בתר שעת מציאתן, וחזקה קמא איתרע לחומר תרומה. אבל בעלמא אזלינן גם בתר חזקה דקטנות ואפילו השתא לפנינו גדול אמרינן השתא הוא דנעשה גדול.

ולפי מה שכתבנו דחזקת קטנות הוי חזקה אף על גב דעשוי להשתנות דגדל והולך אפ"ה הוי חזקה מעליא, יש מקום עיון בהא דמשמע דעד אחד נאמן באיסור חדש וכמבואר בתוס' פ"ב דכתובות דף כ"ד א'. ד"ה שלי חדש ושל חברי ישן עיין שם דמפרשי לה לענין איסור חדש ע"ש, וכיון דעד אחד אינו נאמן במקום חזקה, א"כ נוקי אחזקה ולומר השתא הוא דנשרש אחר הפסח והיכי נאמן עד אחד נגד חזקה ולומר שהוא קודם הפסח נשרש, וכמו שהקשו תוס' פרק האומר גבי בני זה בן י"ג לנדרים דהא אינו נאמן אלא בדבר שבידו ומשום חזקת קטנות, והתוס' שתירצו כיון דעשוי לגדל עשו כדבר שבידו ע"ש, משמע דאינו אלא מדבריהם להחמיר עשאוהו כדבר שבידו, וא"כ להקל היכי נאמן, מיהו לפי מה שכתבנו בשמעתא ו' פי"ט דכל שעתיד לגדל הו"ל כדבר שבידו מן התורה ומהני אפילו להקל אתי שפיר, ואכתי צ"ע:

שב שמעתתא ו, ז והיכא דמעיד עד אחד נגד רובא וכגון שהיו לפנינו ג' חתיכות ב' של חלב ואחת של שומן ולא נודע איזו שומן, והעיד ע"א על חתיכה אחת זו שומן, לכאורה נראה דלדעת תוס' והרא"ש והמרדכי דאין ע"א נאמן נגד חזקה אא"כ בידו, רובא דעדיף מחזקה נמי אינו נאמן, מיהו כבר התעורר בזה הרב הגאון בעל פני יהושע בחידושיו פרק האומר [קידושין סג, ב] ומפשט פשיטא ליה דנאמן נגד הרוב, ומייתי ראיה ממעשים בכל יום שאדם נאמן כשיש במקולין רוב טריפות ואומר זו הכשרה, וכן בחלב ושומן אף על גב דרובא חלב בבהמה, וטעמו של דבר כתב הגאון הנ"ל ז"ל דהא דלא מהימן ע"א נגד חזקה היינו דוקא היכא שבלא דברי העד הוי חזקה גמורה ולא אתרע כלל כו', דחזקה כי האי דלא אתרע כלל עדיף מרובא כמ"ש בכמה מקומות, משא"כ היכא שיש מקום ספק בלא דברי העד דאתרע חזקה שפיר סמכינן אעד אחד, וה"ה לגבי הרוב כיון דאיכא מיהו מיעוטא המסייע לדברי העד ואינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, וע"ש שסיים ועדיין צע"ג בכל זה עכ"ל ע"ש:

ולכן נראה לענ"ד דהא דאין ע"א נאמן נגד חזקה היינו דוקא היכא שגם לדברי העד מעיקרא אסורה היתה והוא בא להוציא מחזקתו, אבל חתיכה שנתערבה בין החתיכות לא הוי רובא אלא למאן דלית ליה ידיעה והכרה איזו היא, אבל להמכיר ויודע שחתיכה זו שומן אין זה מעיד נגד הרוב, דמאן דאית ליה הכרה א"כ הרי היא כמונחת בפני עצמה ואין בה תערובת כלל למי שמכיר ויודע, וא"כ אין העד בזה מעיד נגד הרוב דלא שייך רוב אלא בתערובות, אבל נגד חזקה אף על גב דהשתא מותרת לדברי העד, מודה העד דעד עכשיו אסורה היתה וזה ברור:

ולפ"ז נראה דהא דעד אחד נאמן נגד הרוב היינו ברובא דאיתא קמן ומש"ה במקולין אף על גב דשם רוב טריפות או רוב חלב, כיון דהעד שנודע לו זו הכשרה וזו השומן ואין בכלל התערובות, א"כ לפי דברי העד אינו בכלל רוב כלל, אבל ברובא דליתא קמן וכגון רוב בהמות אינן טריפות ובא ע"א ואמר שנמצא מחט בחלל הגוף וכיוצא נראה דאין ע"א נאמן להעיד נגד רוב, דהא רובא דליתא קמן אינו מחמת תערובות אלא רוב בפני עצמו והוא רוב בטבע.

פני יהושע  דף כג ב במשנה וכן שני אנשים וכו'  זה אומר כהן אני כו' ובזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין. וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא בתרומה דרבנן עד אחד נאמן ולא בתרומה דאורייתא ותמה עליו הר"ן ז"ל דהא קי"ל דעד אחד נאמן באיסורין כתבתי ליישב דרובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש ורובא וחזקה רובא עדיף והו"ל כאיתחזק איסורא:

חתם סופר בדף כד כ'  נאמן להאכילו בתרומה. והר"ן ס"ל גילוי מילתא בעלמא הוא. ולא הי' צריך לזה לפי דברי עצמו בקידושין ס"ג באומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי. דאמרינן נאמן ליתן גט חזקה אין אדם חוטא ולא לו. הקשה שם פ"י הא הוי ע"א נגד הרוב דרובא דעלמא לא הוי ארוס שלה. וצ"ל דס"ל להר"ן דלענין זה קיל רובא מחזקה כיון דעכ"פ איכא מיעוטא אין ע"א בא אלא לברר המיעוט מתוך הרוב ולומר זה הוא המיעוט ובכה"ג מהימן וא"כ לק"מ הכא. דהר"ן לטעמי' לא קרי הכא נגד החזקה משא"כ לרמב"ם. ואפשר עוד לומר גם הרמב"ם מודה ברוב כי התם דידעינן בוודאי דאיכא מיעוטא בעולם ולא ידענו לי' וצריכים עכ"פ לברר מי הוא בכה"ג מהימן. וכן ברוב טריפות במקולין דעכ"פ ידעינן דאיכא שם מיעוט כשירות וצריך מי שיבררם מהימן הטבח וכמ"ש פ"י שם.  משא"כ הכא נהי דהרוב דעלמא ישראל ומיעוט כהנים מ"מ מאן לימא לך דאיכא שום כהן בעולם יותר מאותו המיעוט המבוררים לנו בעדים וראיות ברורות. ומה"ת לומר שגם זה הוא כהן ואין לו עדים ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דהו"ל כמעיד נגד הרוב. ואולי פשיטא לי' לפ"י שגם הר"ן ס"ל כן ע"כ נדחק לומר דס"ל לר"ן גילוי מילתא בעלמא הוא.