עד ודיין מצטרפים

 דף מקורות לשיעור:

דף כא עמוד אאמר רב יהודה אמר שמואל: עד ודיין מצטרפין - כא ב סוף העמוד.

רש"י ד"ה עד ודיין -.

מאי דקא מסהיד סהדא כו' -

חידושי הריטב"א

פרש"י ז"ל שהעד מעיד על מנה שבשטר כרבנן והדיין מעיד על כתב ידו,

והקשו התוספות ותיפוק ליה שאין כאן קיום מספיק שהרי על העד השני אין מי שיעיד על כתב ידו אלא הדיין ואנן תרי בעינן, ואם כשהעד מעיד גם על כתב ידי חברו ואף על פי שלא פי' כן רש"י ז"ל, אכתי בעינן לעדים שנים אחרים, דאי לא, נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא וכדאיתא לעיל בהדיא דאמרינן צריכין שנים מן השוק להעיד עליו,

לכך פירשו בתוספות דהיינו קושיין דמאי דקא מסהיד סהדא וכו', דהכא אמר שמואל שהעד שמעיד על כתב ידו ועל כתב ידי חבירו והדיין שמקיים ג"כ כתב שני העדים מצטרפין ואיכא נמי שני עדים על כל כתב וכתב של עדים, ופריך רבא דהא ליתא דמאי דקא מסהיד סהדא לא מסהיד דיינא, שהעד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על הכתב, ואילו העד אינו צריך בכתב ידו אל הדיין והדיין צריך אליו בכתב ידי השני ונפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא,

ולשון הגמרא דחוק לפירוש זה, ועוד שמואל ורמי בר חמא דגברי רברבי נינהו היכי טעו בהא דהא מימרא דלעיל דצריכין שנים מן השוק להעיד עליו מימרא פשוטה היא ודברי הכל היא.

סנהדרין דף ג עמוד א

רב אחא בריה דרב איקא אמר: מדאורייתא חד נמי כשר, שנאמר בצדק תשפט עמיתך, אלא משום יושבי קרנות

רמב"ם פ"ה מהל' סנהדרין  הי"ח

אף על פי שיחיד מומחה או מי שנטל רשות מב"ד הגדול מותר לדון יחידי מ"מ אינו חשוב ב"ד להיות הודאה שבפניו כמודה בב"ד אפילו הוא סמוך אבל ג' הדיוטות ההודאה לפניהם חשובה כלפני ב"ד וכן הכופר בפניהם ואח"כ באו עדים חשוב כפרן

טור חושן משפט סימן ג

ומדברי א"א ז"ל יראה שאין חילוק בין יחיד מומחה לג' הדיוטות לכל דבר:

ר' דרכי משה להגר"מ עמיאל דרכי הקניינים א א  בהסבר מחוקתם

קידושין עד א

נאמן דיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי; במה דברים אמורים - שבעלי דינים עומדים לפניו, אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו - אינו נאמן.

בבא קמא דף צ עמוד ב

ההוא גברא דתקע ליה לחבריה, אתא לקמיה דר' יהודה נשיאה, אמר ליה: הא אנא ...מאי הא אנא... הא אנא דחזיתך... הא אין עד נעשה דיין? כי תניא ההיא - כגון שראו בלילה, דלא למעבד דינא נינהו.

חי' הרשב"א שם

את"ל דר' יהודה הנשיא מומחה הי' ודן יחידי היה, וראהו ביום וע"פ ראייתו הי' דן, לא מסתברא שיהי' דיין מומחה מוציא ממון ע"פ ראייתו לבד דע"פ שנים עדים יקום דבר אמר רחמנא, ודי אם יהי' מומחה דן יחידי ע"פ עדים או דיינין ע"פ ראיית עצמן כדי שלא תהא שמיעה גדולה מראייה אבל שתהא ראייה של דיין מומחה יחידי כשמיעה משני עדים אינו בדין.

הרי"ד סולובייצ'יק ב רשימות שיעורים לב"ק שם.

יש לחקור בדין דלא תהא שמיעה גדולה מראייה, אי ראיית ב"ד חלה מדין עדות, או"ד דמהווה מעשה ב"ד בפני עצמו שאינו שייך לדיני עדות.

והנה אם ננקוט דראיית ב"ד חלה מדין עדות נמצא דנאמנות של עדות חלה כאן בב"ד בלי מעשה הגדת עדות. ולפי' לא אמרינן אין עד נעשה דיין, דדוקא עד שהעיד בהגדה בפני ב"ד פסול לדון, ובראיית ב"ד לא היתה מעשה הגדת עדות בב"ד ולכן כשרים לדון. נ"מ בנוגע לעדי השטר אם כשרים הם לדין או לא, שאע"פ שנאמנים מדין עדות אך לא העידו את עדותם במעשה הגדה בפני ב"ד. דאם ננקוט שראיית ב"ד מועלת מדין חלות עדות בלי מעשה הגדה בב"ד ולפיכך כשרים לדין, ה"ה דיהיו עדי שטר כשרים לדין. מאידך אם אמרינן דראיית ב"ד מועלת מדין מעשה ב"ד מיוחד אך לא מדין עדות ממילא אין ראייה לעדי שטר, ועדיין אפשר לומר שעדי שטר פסולים לדין כי כל חלות נאמנות דעדות פוסלת לדון דין ולא רק מעשה הגדת עדות בפני ב"ד, וצ"ע בזה.

חידושי הריטב"א כתובות דף כא עמוד ב

אמר רב הונא שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירים חתימת ידי עדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם. תמיהא מילתא דהא ודאי מה שמעידין בפניו אינו להכיר לו הכתב כאילו הוא חוזר ומכירו בעצמו, דהא ליתא חדא דעד מפי עד הוא, ועוד מדאמרינן בסמוך דמיקיימא הגדה בחד כלומר דחשיבא הגדה בב"ד אלמא מה שמעידין בפניו אינו אלא כמי שמעיד בב"ד, וכיון דכן תקשי לן כי מעידין בפניו מאי הוי דהא קיום שטרות בשלשה ובעינן במותב תלתא כחדא, וליכא למימר דמיירי שהשלישי גמיר וסביר וראוי לדון יחידי וה"ה דסגי בקיום לפניו (ר' רמב"ן שכתב כן)  דאם כן למה הוצרכו השלשה להצטרף עמו, ועוד דסתם שלשה שישבו לקיים את השטר אפי' הדיוטות משמע דסתמא קאמר בכל שלשה הראוין לקיימו, וליכא למימר שיעמדו שנים עמו דאם כן הוה ליה לפרושי כדאמרינן לקמן גבי עדות החדש, והנכון דהכא אפי' בשלישי והוא הדיוט מיירי וכיון שישבו לקיים את השטר הרי הם עדים ודיינים כאחד וכאילו מעידין לעצמן ומעידין לשלישי, ודכותה אשכחן בפ"ק דגיטין (ה' ב') גבי שליח האומר בפני נכתב ובפני נחתם למ"ד בפני שנים וכדפרישית התם.