מפיהם ולא מפי כתבם

מפיהם ולא מפי כתבם

כ, א כותב אדם עדותו על השטר

תוספות ד"ה ורבי יוחנן אומר אע"פ שאין זוכרה מעצמו –

רמב"ם הל' עדות פרק ג הלכה ד  דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי ב העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידן, אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לוין, ואין דנין בעדות שבשטר בדיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהן ולא מכתב ידן.

חי' הרמב"ן יבמות  לא ב וה"ר משה הספרדי ז"ל כתב שכל שטר מדברי סופרים הוא שדנין על פיו, שאילו מן התורה מפיהם ולא מפי כתבם, ולאו מילתא היא דשטר גיטין וקדושין בדאורייתא כתיבי, ושאר שטרות נמי בקבלה כתיבי וכתוב בספר וחתום. ובפרק כל הגט (ל"ו א') תנן והעדים חותמין על הגט מפני תקון העולם והוינן בה מפני תקון העולם דאורייתא הוא וכתוב בספר וחתום והעד עדים, אלמא מדאורייתא הוא בין בגיטין בין בשאר שטרות, ועוד היכי מתפרשא ליה שמעתין מה בין מונח גבה דידה וגבי דידיה דמהני למונח גבי עדים דקרי ליה מפי כתבם.

רמב"ן  יבמות לא ב אלא איכא למימר כיון דאין זה עושה מעשה שטר ולא כתבו של אחד מבעלי דבר הוא, שהרי אינן עושין ביניהם שום מעשה להזמין עליו עדים, ואף אינו משמש כלוםואין למדין ממנו אלא כשזוכרה לאחר מכן שמה שכתוב בשטר זה כתבו לעדות בלא שינוי.

כסף משנה הלכות עדות שם והר"ש בר צמח כתב שאין דברי רבינו מכוונים דודאי עדים החתומים בשטר כשרין ומקרא מלא דבר הכתוב (ירמיה ל"ב) שדות בכסף יקנו וחתום עכ"ל. ואני\ אומר דאי מהא לא קשיא דהאי קרא דברי קבלה הוא ולא דבר תורה אך קשה לי דאמרינן בכמה דוכתי מהם סוף פרק ב' דכתובות (דף כ"א) כיון דקיום שטרות דרבנן הימנוה רבנן בדרבנן אלמא דמדאורייתא עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא בעי קיום וצ"ע:

חי' ר"ח הלוי הל' עדות: שני דינים הם, עדות בכתב פסולה, ועדות שבשטר כשרה, ובזה גם הרמב"ם סובר כן, ורק דאם באנו לדון איזו מקריא עדות שבשטר, בזה חולק הרמב"ם וס"ל, דאין שטר אלא מה שנעשה לקנין, כמו גירושין וקידושין ושחרורים וקנינים וכדומה, דאיכא עלייהו דין שטר מדין תורה, אבל מה שנעשה רק לראיה בזה דעת הרמב"ם דלא מקרי שטר, אלא עדות בכתב, ועל כן פסול בהו מפי כתבם.

פנ"י קידושין סה ב נראה לי דהא דלא מהני בקידושין אף בשניהם מודין ממילא אתיא לן מסברא דכיון דעיקר ענין קידושין היינו לאסרה אכולי עלמא כהקדש דליקו עלה באיסור וחזקת אשת איש והכא כיון דלענין לחייב לאחריני לא מהני הנך קידושין לפי שאינן יודעין כלל מקידושין והיא בחזקת פנויה לגבי אחרינא מג"ש דדבר דבר כדפרישית ממילא דלא הוו קידושין כלל אף לגבי דנפשייהו שאין קידושין לחצאין, כן נראה לי נכון.

רי"ף מסכת יבמות דף ט עמוד א הא מילתא מקשו בה רבנן היכי אמרינן הכא רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם והא תנן [כתובות כ"ח ע"א] נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא...ואי ס"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם השתא אף על גב דאמרי אינהו זה כתב ידינו אין נאמנין אלא בעינן עד דידעי לה לסהדותא ומסהדי בה השתא על פה ואי לא מסהדי בה על פה לא הויא עדות כי אמרי אחריני זה כתב ידו של פלוני הויא עדות?! ומסתברא לן כי אמרינן רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דלא הויא לה עדות שבכתב עדות ה"מ היכא דאיתיה לשטרא תותי ידי סהדי דכמה דלא נפקא לה סהדותא מתותי ידיהון דסהדי כמה דלא קא מסהדי בה עד השתא דמיא דהא אי בעו כבשי לה לשטרא ולא מסהדי הלכך אי מדכרי לה לסהדותא ומסהדי בה על פה הויא עדות ואי לא לא הויא עדות אבל שטרא דנפיק מתותי ידי דבעל דין לא אמרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם הוא דהא מעידנא דחתימי בשטרא ויהבי ליה למריה לא יכלי למהדר בהו והוו להו כמי שנחקרה עדותן בב"ד דאמר רשב"ל [כתובות י"ח ע"ב] עדים החתומין על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד הלכך מפיהם קרינא ביה ולא מפי כתבם הוא ומהאי טעמא מקיימינן לה לשטרא בחתימות ידי סהדי ולא איכפת לן אי מידכרי לה לסהדותא אי לא מידכרי ועוד הרי מקרא מלא שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים למימרא דכי ה"ג עדות מעלייתא היא ומפיהם היא ולא מפי כתבם וההיא דגרסינן בכתובות [כתובות כ' ע"א] ת"ר כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה לאחר כמה שנים ואמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו וכו' הכי נמי מתוקמא כגון עדות דאיתא תותי ידי סהדי ומשום הכי קאמר רב הונא והוא שזוכרה

חי' החת"ס ע"כ נ"ל דדברי הרמב"ם בנוים הם על דברי הרי"ף ומישך שייכי אהדדי. והא דהרי"ף כ' שם דלא אמרינן כמו שנחקרה עדותן בב"ד אלא בשטר שיצא מת"י העדים ליד בעלי השטר שאז נאמר דחתימת ידם הוי ממש כאלו הגידו כן בפני ב"ד חשוב.

קצות החושן סימן ל (ב) דבר איסור. הנה בעדות גיטין וקידושין מבואר בשו"ע אה"ע סימן י"ז (סעיף כ"א) וסימן מ"ב (סעיף ד') דא"צ דרישה וחקירה ואמאי הא בעינן דרישה וחקירה?

ונראה לפי מה שכתב הר"ן בחידושיו פרק היו בודקין (סנהדרין מ, א) דהיכא דבאו עדים לפני ב"ד והעידו היום לוה פלוני מנה מפלוני תו לא צריך למיבדק באיזה שבוע ובאיזו שנה ובאיזו חודש כיון שאומרים היום וע"ש, וא"כ כיון דקי"ל (גיטין ג, א) עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכאילו העידו אז בפני ב"ד בשעה זו גירש פלוני את אשתו, וא"כ הרי נחקרה כל החקירות כיון דאמרו בשעה זו.

ואע"ג דהשתא כשבא לפנינו הגט לא ידעינן באיזו יום ובאיזו שנה, מכל מקום כיון דאילו היה ידוע שאלו העדים כבר נחקרה עדותן בב"ד באיזו שעה אע"ג דהשתא לא ידעינן כיון דכבר נחקרה עדותן בהכשר עדותן קיימת, וא"כ הוא הדין בעדות שבשטר כבר נחקרה עדותן באיזו שעה ובאיזו שנה כיון דאמרי בשעה זו בשעה שחתמו תו לא צריך. וא"כ עדות שבשטר נעשה כאומר בשעה זו וכמ"ש, אבל עדות בעל פה צריך דרישה וחקירה ודו"ק.

שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימן ל ובענין שהעלה אדמ"ו דודי הגאון נ"י בהחקירה באם כתב היום כך וכך לעומר אם יצא ידי הספירה בזה או לא, ותלה הדבר באם כתיבה כדבור דמי או לא, ובתר דבעי' הדר פשטה דלא יצא, ויסודו מדברי שו"ת שב יעקב (סי' מ"ט) שהעלה באם כ' הריני נשבע לא הוי שבועה דכתיבה לאו כדיבור דמי, והביא ראיות לדבריו, לזה דימה א"ד הגאון נ"י גם נידון זה לזה