אין אדם משים עצמו רשע

אין אדם משים עצמו רשע

דף יח עמוד ב

מתני'. העדים שאמרו: כתב ידינו הוא זה,

גמ'. אמר רמי בר חמא

רש"י ד"ה אלא שאמרו

תוס' ד"ה ואין אדם

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יח

גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה, אבל הסנהדרין אין ממיתין ולא מלקין המודה בעבירה שמא נטרפה דעתו בדבר זה, שמא מן העמלין מרי נפש הוא המחכים למות שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכין עצמן מעל הגגות שמא כך זה יבא ויאמר דבר שלא עשה כדי שיהרג וכללו של דבר גזירת מלך היא.

רבי עקיבא איגר

שם אבל כו' מחמת ממון אין נאמנים מאי טעם אין אדם משים עצמו רשע. דבההיא דפלוני רבעני דאמרינן אא"מ עצמו רשע היינו דאינו נעשה פסול עפ"י עצמו, ומהימנינן ליה דפלוני רבע אף שהוא אומר על עצמו שהוא רשע ואינו ראוי להעיד אין מאמינים לו שהוא פסול לעדות,

אלא דהיה ראוי לומר בדרך ממנ"פ דאם האמת שפלוני רבעו הוא רשע ואין כאן עדות, לזה אמרינן פלגי' דבוריה ומהימן דפלוני רבע וה"נ הכא אם היו אומרים דהשטר אמת כדינו מדעת הלוה אלא דאנו פסולי עדות והשטר חספא, בזה אמרינן דאין נפסל על פי עצמו והשטר כשר,

אבל בזה דאומרים דהמלוה אנסם לחתום והשטר פסול בעצמותו שלא נעשה מדעת הלוה וראוי להאמינם במגו, א"כ מה בכך דאינו נפסל עפ"י עצמו מ"מ נהמני' להו שהמלוה אנסם והשטר פסול בעצמותו, מזה מוכח דכללא דא"א מע"ר לאו בדוקא שאין דנין אותם לפסולי עדות אלא דהב"ד אין שומעים לדבריהם שעשו כך וכך מעשה רשע.

אמנם תמוה לי מסוגיא דיבמות (דף כה) דמבואר באומר הרגתיו אף אם לא פלגי' דבוריה מ"מ אם גזלן כשר לעדות אשה מהימן ומשיאין אותה על פיו הא מ"מ נימא דא"א מע"ר ולא מהימנינן ליה דעשה מעשה זאת שהרג, ובמקום אחר הארכתי בעזה"י. (עי' בחי' יבמות שם).

יבמות דף כה עמוד א

מתני'. הרגתיו, הרגנוהו - לא ישא את אשתו; רבי יהודה אומר: הרגתיו - לא תנשא אשתו, הרגנוהו - תנשא אשתו.

מת הרגתיו הרגנוהו - לא ישא את אשתו. הוא ניהו דלא ישא את אשתו, הא לאחר תנשא, והאמר רב יוסף: פלוני רבעני לאונסי - הוא ואחר מצטרפין להרגו, לרצוני - רשע הוא, והתורה אמרה: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס! וכ"ת, שאני עדות אשה, דאקילו בה רבנן, והא"ר מנשה: גזלן דדבריהם - כשר לעדות אשה, גזלן דדברי תורה - פסול לעדות אשה, נימא, רב מנשה דאמר כר' יהודה! אמר לך רב מנשה: אנא דאמרי אפילו לרבנן, וטעמא דרבנן הכא כדרבא, דאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע. לימא, רב יוסף דאמר כרבי יהודה! אמר לך רב יוסף: אנא דאמרי אפי' לרבנן, ושאני עדות אשה, דאקילו בה רבנן, ורב מנשה דאמר כרבי יהודה.  

סנהדרין דף ט עמוד ב

ואמר רב יוסף: פלוני רבעו לאונסו - הוא ואחר מצטרפין להרגו. לרצונו - רשע הוא, והתורה אמרה אל תשת רשע עד. רבא אמר: אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם משים עצמו רשע.

חידושי הר"ן מסכת סנהדרין דף י עמוד א

עיקר הפי' כמו שפי' הראב"ד ז"ל דטעמא דרבה דאמר פלגינן דיבורא היינו משום דלא שייך למימר בי' עדות שבטלה מקצתה וכו' דכי אמרינן הכי ה"מ במאי דשייך בי' עדות בעדות בקרובים או אם היו מקצתן פסולין אבל כשהוא מעיד על עצמו לא שייך ביה תורת עדות כלל ומ"ה אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורא ולגבי עצמו לא מהימן ולגבי אחר מהימן וע"כ הכי הוא דמאי דאדם קרוב אצל עצמו לאו משום עד פסול הוא שאם הי' משום עדות הי' פוסל כל עדות שיעידו בשבילו שהרי הוא ממקצת העדים הפסולים וכדאמרינן במס' מכות (דף ו) אלא מעתה הרוג יציל רוצח יציל כלומר שהם עדים והם פסולים ויצטרפו עם העדים הכשרים ויהיו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומתרץ אמר קרא יקום דבר במקיי' הדבר הכתוב מדבר. והיינו דאמ' אדם קרוב אצל עצמו אמרינן כלומר דמלתא פשיט' היא דלגבי עצמו לא שייך עדות ומ"ה הוא ואחר מצטרפין להרגו דפלגינן דיבורא.

יבמות דף מז עמוד א

מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה, ואמר לו: נתגיירתי ביני לבין עצמי, א"ל רבי יהודה: יש לך עדים? אמר ליה: לאו. יש לך בנים? א"ל: הן. א"ל: לדבריך עובד כוכבים אתה, ואין עדות לעובד כוכבים.

רבי עקיבא איגר כתובות דף יח עמוד ב

ואחי הרב רבי שלמה ני' בחדושיו על ש"ע חו"מ כתב

אי לדידן דפלגינן דבוריה והורגין את הרובע וע"ז ק"ל דנאמינו שהוא כן כמו שאומר שרבעו לרצונו [במיגו שהיה אומר לאונסו] והוא פסול לעדות ולא נהרוג את הרובע כיון שנשאר רק ע"א ואין הורגים בע"א אף אם הדבר אמת זה ודאי אינו קושיא דאם באומרו ברצון יהיה הדין דלא נהרגנו ממילא שוב לא יהיה מגו דהוה אמר לאונסי כיון דבאומר לאונסי הורגין את הרובע ואין הטענות שוות

ואי לרב יוסף דסבר דאין הורגין את הרובע משום דהוה רשע ואינו עדות וק"ל דנאמינו דהמעשה אמת במגו דלאונסי ונהרגנו, ז"א קושיא דאטו הורגין עפ"י מגו והרי מגו אינו כ"א אומדנא חזקה שכך הוא הדבר ולא עדיף מעובדא דשמעון בן שטח (סנהדרין דף לז).