מיגו לאפטורי משבועה

 דף מקורות לשיעור:

מיגו לאפטורי משבועה

דף יח עמוד א תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר:

רש"י ד"ה ורבי אליעזר

תוספות ד"ה ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור -

תוס' ד"ה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע –

כך ולא הוי מגו דיותר ברצון הוא מודה במקצת הטענה דאינו מעיז כל כך

רש"י בבא מציעא ג, א ד"ה מפני מה אמרה תורה כו' –

ולא חשבו כמשיב אבידה לפטרו, שלא כפר בכולו.

פני יהושע

 רש"י בד"ה ור"א לית ליה משיב אבידה פטור וכו' הא תקנתא דרבנן היא עכ"ל. והקשו בתוספות דמשיב אבידה פטור מדאורייתא מטעם מיגו וכבר כתבתי מזה בחידושי למסכת בבא מציעא [ג' ע"א] ובגיטין [נ"א ע"ב] דרש"י ז"ל סובר כשיטת הרמב"ם ז"ל [פ"ט מהל' שלוחין ושותפין ה"ד] ורבותיו דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה ומש"ה מפרש רש"י בכל דוכתי במימרא דרבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע ולא אמרינן דהוי כמשיב אבידה משום דמשיב אבידה עדיף ממיגו

שבועות דף מד עמוד ב  

כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין. ואלו נשבעין ונוטלין: השכיר...השכיר כיצד? אמר לו: תן לי שכרי שיש לי בידך, הוא אומר: נתתי, והלה אומר: לא נטלתי - הוא נשבע ונוטל; רבי יהודה אומר: עד שתהא שם מקצת הודאה, כיצד? אמר לו: תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך, והוא אומר: התקבלת דינר זהב.

אמר רב נחמן אמר שמואל: לא שנו אלא ששכרו בעדים, אבל שכרו שלא בעדים, מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם, יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך...אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא. אמר ליה רבא: מאי מעליותא? א"כ, שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה? מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם, יכול לומר לו נאנסו! דאפקיד ליה בעדים. מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך, יכול לומר לו נאנסו! דאפקיד ליה בשטרא. מכלל דתרוייהו סבירא להו: המפקיד אצל חבירו בעדים - אין צריך להחזיר לו בעדים, בשטר - צריך להחזיר לו בעדים.

רא"ש  

ועוד כתב (הר"י מיגאש)  דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה אלא לאפטורי מממון. דהא שבועת שומרין דאיכא למימר מיגו וכן מודה מקצת ועד אחד איכא למימר בהא מיגו ואפי' הכי מישתבעי...ודבריו אינן מובנים לי כיון דמיגו דאורייתא הוא מה לי ממון מה לי שבועה אטו שבועה לאו ממון הוא דזימנין דלא בעי אישתבועי וקיהיב ממונא ומה שאמר דבשבועות שומרין איכא מיגו הא כבר כתבינן לעיל דמיגו דהעזה הוי ומה שכתב דבמודה מקצת איכא מיגו הא אמרינן חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח וליכא מיגו וגם בעד אחד לא ידענא מאי מיגו איכא.

רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ט הלכה ד

אע"פ שאין שם עדים שזה אריסו או שותפו אלא הוא מודה מפי עצמו ואמר שותפו או אריסו או בן ביתו אני אבל לא גזלתי כלום הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שאין אומרים מיגו לפוטרו שבועה אלא לפוטרו ממון

שולחן ערוך חושן משפט סימן רצו סעיף א

 אחד המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים, דין א' יש להם, כיון שהודה זה מפי עצמו שהפקיד בידו או שהשאילו או שהשכירו הרי זה נשבע שבועת השומרים, שאין אומרים מגו לפוטרו משבועה, אלא לפוטרו מלשלם.

הגה:  וי"א דאמרינן מגו לפטור משבועה, אלא שאין זה מגו טוב לכן לא אמרינן ליה (טור בשם הרא"ש ור"ן ר"פ הנשבעין והמגיד פ"ב דשכירות).

קובץ שיעורים

 במיגו איכא ב' דינים: א. דהוי בירור. ב. דיש לו את כח הטענה שהיה יכול לטעון, וכדי לפטור משבועה בעינן בירור. ובמיגו דהעזה כיון דהוי העזה, בירור אין, והוי רק כח הטענה, וכח הטענה לבדו אינו פוטר משבועה. וסברת הר"י מגאש הסובר שבכל מיגו לא אומרים לאפטורי משבועה, י"ל דכיון שהתורה הטילה עליו שבועה, התורה הצריכה דווקא בירור זה, ולא בירורים אחרים ואפי' בירור על ידי מיגו - לא מהני.

רא"ש מסכת בבא מציעא פרק א סימן ג

ומדברי ר"ת יש ללמוד דעד אחד פוטר מן השבועה. והביא ר"מ מרוטנבור"ק ז"ל ראיה לדבריו מדדרשינן שבועות (דף מ א) לכל עון ולכל חטאת הוא דאין קם אבל קם לענין שבועה דלא מיעטיה קרא בין לחיוב שבועה בין ליפטר מן השבועה ועוד ק"ו הוא איזה כח מרובה כח המוחזק או כח שאין מוחזק הוי אומר כח המוחזק. א"כ ק"ו הוא מה כשהעד מסייע למי שאין מוחזק זוקק את המוחזק לישבע. כשהעד מסייע למוחזק כל שכן שיפטרנו מן השבועה. . .

ויש מקשין הבל מהא דאמר לקמן (דף לו א) שומר שמסר לשומר חייב דא"ל את מהימן לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה ואמאי חייב יפטרנו שומר השני בעדותו משבועתו שהוא חייב. ולא קשה מידי דחיוביה דראשון בשביל דאין יכול לישבע הוא והוא אין רוצה להאמין לשבועת השני ונתחייב לו הראשון ממון ואין עד אחד פוטר מחיוב ממון.