אין הולכין אחר הרוב בממון

אין הולכים אחר הרוב בממון

טו, ב משנה

טז עמוד א גמ'. טעמא דאיכא עדים- סוף העמוד

תוד"ה דאי

רש"י ד"ה היא נאמנת

תוספות ד"ה כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ליכא עדים מאי הוי –

תוספות ישנים

רי"ף

בעל המאור ד"ה וכיון דרוב נשים

מלחמת ה' ד"ה כתב בספר המאור וכיון דרוב נשים

פני יהושע  תוספות בד"ה כיון דרוב נשים בתולות נישאות וכו' לרב פריך דאית ליה הולכין בממון אחר הרוב עכ"ל. וקשיא לי דלרב ודאי לא קשיא מידי מתני' דהא רב אית ליה דבמעשה ב"ד יכול לטעון פרעתי כמ"ש התוס' להדיא לקמן (דף פ"ט ע"ב) בד"ה הוציאה גט וא"כ אתי שפיר דאי ליכא עדי הינומא הבעל נאמן דאלמנה היתה במיגו דאי בעי הוי מצי למיטען פרעתי כמ"ש התוספות בד"ה דאי ר"ג ויש ליישב בדוחק דפריך למאן דאית ליה כרב בחדא ופליג עליה בחדא,

 אלא דבר מן דין קשה לי טובא מי הכריחם לפרש כן דבפשיטות מצינן למימר דאליבא דכו"ע פריך דאפילו למ"ד אין הולכין בממון אחר הרוב דכלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה, מ"מ היכא דאיכא חזקת הגוף בהדי רוב ודאי מהני דהא ברי ושמא נמי ממעטינן בר"פ הפרה דכלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה, אפ"ה היכא דאיכא חזקת הגוף בהדי ברי ושמא מוציאין ממון. ה"ה לרוב דעדיף מברי ושמא

וימים רבים נתקשיתי בזה עד שמצאתי את שאהבה נפשי שבעל המאור כ"כ להדיא אלא שהרמב"ן בספר המלחמות השיג עליו וכתב דלענין אי בתולה נישאת או אלמנה ניסת לא שייך חזקת הגוף דסתם בתולה עומדת להינשא.

ולענ"ד יש לתמוה טובא על זה דא"כ מעיקרא מאי מקשה לימא דלא כר"ג ותיפוק ליה דהתם איכא חזקת הגוף והכא ליכא. ומאי קאמר נמי ודקארי ליה וכו' כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי ותיפוק ליה דברי ושמא לחוד נמי לא מהני להוציא ממון אלא בהדי מיגו או חזקה אם לא שנאמר דהמקשה הוי סבר כרב הונא ור' יהודה דלעיל (דף י"ב ע"ב) במנה לי בידך והלה אומר איני יודע דברי ושמא ברי עדיף ולדידהו פריך אלא דלפי"ז נמי קשה מאי איצטריך למימר דקארי ליה סבר כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמי ואמאי תלי בברי ושמא הו"ל להקשות בפשיטות למ"ד הולכין בממון אחר הרוב אלא על כרחך דעיקר הקושיא מכח חזקת הגוף כי היכי דמהני בהדי ברי ושמא וכדפרישית, כן נראה לי. ושיטת התוס' והרמב"ן צ"ע ודו"ק היטב: