שתוקי

שתוקי

טו א

תוד"ה דלמא

שב שמעתתא שמעתתא ד פרק יז

תשובת הגאון נודע ביהודא חלק אה"ע [קמא] סימן ז' וז"ל,

פנויה שעיברה וילדה ולא נבדקה ממי נתעברה וילדה והולד נתגדל ובין כך מתה האם. מה דינו של הולד לבא בקהל אם הוא שתוקי ופסול או לא,

תשובה: נראה שיש הפרש בין פנויה שילדה ולא ידעינן ממי נתעברה ובין תינוק הנמצא בשוק...וההפרש הוא שאם ילדתו פנוי' וידעינן את אמו שהיא ילדתו והוא אצל אמו ויש לנו לדון על האם עצמה ממי נתעברה שאז אפילו ברוב כשרים חיישינן דלמא אזלא איהי לגבייהו והוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי, אבל בתינוק הנמצא בשוק ואין אנו יודעין את אמו מי היא ואין לנו עסק לדון על האם כלל רק אנו דנין על התינוק הזה שנמצא בשוק, ואם יש שם רוב כשרים ומיעוט פסולים אפילו נימא דאזלא איהי לגבייהו והוי קבוע מכל מקום תינוק זה שנמצא בשוק הוי ליה פירש וכל דפריש מרובא פריש,

ודומה תינוק זה לעשר חנויות תשעה מוכרות בשר שחוטה ואחת נבילה אף דהוי ליה קבוע מכל מקום בשר הנמצא בשוק אמרינן כל דפריש מרובא פריש והלך אחר הרוב כו', א"כ הולד תמיד מיקרי פריש, רק מתוך שאנו דנין גם על אמו צריכין לאסור גם הולד כו',

בספר בית מאיר סימן ד' סכ"ו השיג על דברי תשובה הנז' וכתב עלה וז"ל,

אבל לענ"ד במחילת כבוד תורתו נעלם ממנו דברי תוס' כתובות ט"ו א' ד"ה דלמא כתבו וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, הרי מבואר דשתוקי אם אזלא איהי לגבייהו אף התינוק שאתה בבית לא חשיב פירש כי אם קבוע. ומ"ש ביו"ד סימן ק"י סעיף ו' בהגה"ה ואם נתערבה כו' ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת, על כרחך צריך לומר דגבי ביצה החצר לא נחשב ביתו עכ"ל:

שולחן ערוך יורה דעה סימן קי סעיף ו

אם נתערבה תרנגולת טריפה בכשרות, ונמצא ביצה ביניהם, הביצה מותרת אף על גב דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין, לגבי ביצה אזלינן בתר רובא (ארוך כלל כ"ו).

המשך השב שמעתתא

ונראה שהבין דהא דחשיב הולד קבוע היינו לפי שנמצא אתה בבית, וא"כ היכא דהשתוקי הלך למדינה אחרת ראוי להיות מיקרי פריש ולא מצינו חילוק בין שתוקי שבבית או בשדה, והראיה שהביא בית מאיר מהא דכתבו תוס' גבי תינוק מושלך דלא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, התם בתינוק אם הוא בבית ולא פירש כלל ודאי הוי ליה קבוע ממש כיון דכמה תינוקות פסולים בעיר ומספקא לן שמא זה התינוק הוא מתינוקות הפסולים וקבוע כמחצה על מחצה, אבל פנויה שילדה הולד חשיב פירש אפילו אתה בבית, כיון דאין הספק אלא שמא נתעברה מפסול וכיון דהתינוק חשיב פירש הוי ליה דין פירש אפילו בבית ודוק:

שם פי"ח:

אמנם בשו"ת מוהרי"ט נראה דהולד לעולם חשוב קבוע ואפילו היכא שאין אנו דנין על האם ע"ש בחלק אה"ע סימן י"ח... דספיקא קביעא ביה בכל מקום שילך, ומבואר דס"ל למוהרי"ט דולד לעולם חשיב קבוע משום דנולד בקביעות כל מקום שהולך ספיקו עמו.

ואחר העיון נראה דמה שכתב הנודע ביהודה לחלק בין היכא דאנו דנין על האם ובין היכא דאין האם לפנינו, משום דכשאנו דנין גם על אמו צריכין לאסור גם הולד, זה ודאי אין סברא לחלק מן התורה בזה, וכמ"ש בספר בית מאיר, אלא דנראין דברי הגאון נודע ביהודה ולא מטעמיה:

אמנם נראה בזה לפי מ"ש הרשב"א בתורת הבית הארוך בשער ראשון מדיני תערובות וז"ל.

ומה שאמרו כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, הני מילי בשלקח הוא מן הקבוע לפי שהספק נפל לו בקבוע, אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעתו ולא נודע אם מן ההיתר המרובה או מן האיסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק אלא בפירש.

וכן כתב בשיטה מקובצת לכתובות סוף פרק קמא שם וז"ל

ובנמצא הלך אחר הרוב, ואף על פי שממקום קבוע לקחה מי שנפלה לו אפילו הכי שרינן, דמכל מקום כשנולד למוצא ספק בחתיכה זו כד פריש נולד לו עכ"ל,

ולפ"ז אתי שפיר דהוי ליה הולד קבוע דאורייתא משום דהאשה שנתעברה במקום הקביעות אית לה לאשה דין לוקח על העובר, והוי ליה כלקחה את העובר ממקום הקביעות, וכיון דהאשה היא הלוקח לפנינו אסור לכולי עלמא, אבל אם אין האם לפנינו דהיא הלוקח אע"ג דהעובר ודאי ממקום קביעות בא כיון דלדידן הוי ליה פירש ונולד הספק כד פירש, א"כ הוי ליה כנפל מן הלוקח, דכיון דאין הלוקח לפנינו מותר בפירש,

עין יצחק (ח"א אה"ע סי' ז ענף ג אות יב)

בעת שנבעלה הוי הולד רק בשם עובר בעלמא וגם בשם עובר אינו אז בעת שנבעלה ורק כמיא בעלמא. ומבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ג' ובש"ך ס"ק י"ח דלקחו קטן במקום הקביעות דינו כבשר הנמצא דאזלינן בתר רובא. וכש"כ בנ"ד דגרע מקטן דהא עובר מקרי דשלב"ל, ולכן בעת שנתגדל הולד אז הוי נולד הספק אצלו אם מותר בקהל או לא. והוי אז כפריש ואזלינן בוודאי בתר רובא וכמו בבשר הנמצא.