ברכת האירוסין - ברכת השבח או ברכת המצוות?

ברכת האירוסין - ברכת השבח או ברכת  המצוות?

ז עמוד ב ברכת חתנים

חידושי הרשב"א היכן מצינו ברכה כזו שנברך על האיסור וכי מברכין אשר אסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט, ועוד מה ענין עריות לכאן, ועוד מה ענין חופה לכאן שהרי חופה אין כאן אלא קדושין, וי"ל דלפי שהקדושין דבר תורה הוצרך לברך עליהם כדרך שמברכין על המצות עובר לעשיתן ואי אפשר לברך עליהם אקב"ו על הקדושין לפי שאין עשייה זו גמר מצותה עד שעת כניסתה לחופה ואין החופה נעשית עכשיו הוצרכו לברך אשר קדשנו בקדושת קדושין ואסר לנו את העריות שאין קדושין תופסין בהן והתיר לנו את האחרות שהקידושין תופסין בהן וכמי שמקדש על קדושתן של ישראל, ואם מברך מקדש ישראל על ידי קידושין כסבורין השומעים שהקידושין מתירים לגמרי קודם כניסה לחופה לפיכך הוצרכו להזכיר ואסר לנו את הארוסות לומר שעדיין הארוסות אסורות עד כניסה לחופה של אחר קידושין, ומה שאינו אומר והתיר לנו הנשואות ע"י קידושין וחופה דאע"פ שקדמו הקידושין לחופה הכי קאמרי אסר לנו הארוסות עד שתנשאנה בחופה אחר הקידושין, ואי נמי פירוש הוא לנשואות כלומר התיר לנו הנשואות שעל ידי חופה.

רא"ש סימן יב

רמב"ם הל' אישות פ"ג הכ"ג כל המקדש אשה בין על ידי עצמו בין על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו ואחר כך מקדש כדרך שמברכין קודם כל המצות, ואם קידש ולא בירך לא יברך אחר הקידושין שזו ברכה לבטלה, מה שנעשה כבר נעשה.

+/השגת הראב"ד/ א"א אין אנו אומרין כן אלא מקדש ואחר כך מברך והטעם מפני שהדבר תלוי בדעת אחרים שאם תמשך האשה ולא תרצה לקבל הרי הברכה לבטלה, וזה הטעם לברכת האב שמברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו.+

שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח למה אין מברכין על המצות כולן כגון המלוה את חברו והטוען עמו וכיוצא בהן.

תשובה וכן אין מברכין על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה. מפני שאפשר שלא יתרצה בה חברו ונמצא מעשה מתבטל. כגון מתנות עניים והלואת הדלים ונתינת צדקה והענקה וכיוצא בהם.

ואין מברכין על מצוה שעיקרה אינה מצוה כגון חליצה ויבום שהעיקר משום פריה ורביה והיא אינה מצוה על פריה ורביה.

וכך השיב הרב רבי יוסף אבן פלט זכרונו לברכה להרב רבי אברהם ב"ר דוד.

ומנ"ל דכל מצוה שאפשר למיעקרא אף על גב דהשתא לא מיעקרא כמאן דמיעקרא דמי, מדאמרינן באלו נערות (כתובות מ, א) וכו' עד אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל

תשו' הרשב"א ח"ד סי' ר"ו  ומתי מברכין ברכ' אירוסין קודם קידושין כמ"ש כל המצו' כו' מברך עליהן עובר לעשיי' א"ד לאחר הקידושין דאי קודם קידושין נמצא' ברכה לבטלה דילמא הדרי בהו ואמרת שדעתך נוטה שלאחר הקידושין מידי דהוה אברכת להכניסו שאינו מברך עד לאחר המילה כל שאין האב מל את הבן

תשובה מסתברא כמו שאמר' ומן הטעם שאמרת שאין מברכין עד שמקדשין דילמא הדרי בהו כו'

שו"ת הרשב"א חלק ד סימן רמד שאלה: מי שקידש את האשה על ידי שליח, שעשאו בעדים. כשבא לכנוס, רשאי לחזור ולקדש ולברך עכשיו על קידושין אלו, ברכת אירוסין פעם שנית, הואיל ואין זו ברכת הקידושין? שאין מברכין: אשר קדשנו לקדש את האשה; כדרך שמברכין על שאר המצות, כמניח תפילין, מתעטף בציצית, או לא?

תשובה: דבר ברור הוא, שאינו חוזר ומברך, ואם חזר ובירך, ברכה [לבטלה] היא, שכבר בירך. ואע"פ שאין מברכין: אקב"ו לקדש את האשה; מ"מ לא נתקנה, אלא על האירוסין, וזו כבר נתקדשה קידושין גמורין, ע"י שליח. וזה דבר ברור הוא.

שו"ת הרשב"א ח"א סימן ח' מי שיש לו ב' בנים למול כו' וברכת להכניסו אם האב הוא המוהל מברך ברכה אחת להכניסו קודם שימול אבל אם האב אינו מוהל ממתין לאחר מילת שניהם שמא ימלך המוהל ולא ימול

ב"י י"ד סי' רפ"ה ס"ט  ואנו בא"י נהגנו שלא לחוש לשמא ימלך שהרי אנו מברכים ברכת אירוסין קודם קידושין

לב מבין אלא דק"ל בדברי הרשב"א דמדבריו בתשובה זו נראה דס"ל דברכה זו דאירוסין הוי ברכת המצות ולא הוי ברכת שבח והודאה ואף דלא אמרינן אשר קבו"ץ מ"מ על אירוסין נתקנה כמבואר בסי' רמ"ד מחלק זה א"כ קשה לפי מ"ש בח"א סי' ח"י דברכת יבום לא מברך היבם משום דאין האשה מצווה על פו"ר א"כ היא גופה נימא הכא הברכת אירוסין ולמה כתב דמברך אחר הקידושין משום דילמא הדרי ואי לאו ה"ט הוה מברך קודם ואמאי והא היא אינה מצווה אפו"ר ואף למאי דס"ל דאחר הקידושין מברך ק' אמאי לא מברך התם נמי אחר המעשה בשלמא אי הוה ס"ל דהוה ברכת שבח והודאה הוה א"ש דשאני ברכת אירוסין דהוייא ברכת שבח אבל לפי תשובה זו נראה דלא ס"ל דהיא ברכת שבח והודאה א"כ קשיין אהדדי ויש ליישב

שם. הרי להדייא דחלה הדבר בברכת אירוסין וכיון שכן הרשב"א שכתב בברכת המילה שצריך לברכה אחר המילה דלמא שמא ימלך א"כ הוא הדין והוא הטעם בברכת אירוסין דצריך לברכה אחר הקידושין וא"כ אמאי כתב בחנינת דלים דאינו מברך משום דתלייא בדעת אחרים ואמאי לא יברכו אחר העשייה דומייא דקידושין

לא זכיתי להבין טעם זה דשמא תתקלקל דנר' דהוי הפך הש"ס דפסחים בד"ו ...אלא שופר מ"ט וכי תימא משום דילמא תתקלקל התקיעה א"ה אפי' שחיטה ומילה נמי אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד ע"כ הרי להדי' דלא חיישינן דילמא תתקלקל המילה ומש"ה יברך אחר המילה אלא אמרי' דיברך קודם עשיי' ולא חיישינן להכי כמו כן נמי בברכת להכניסו בבריתו דמן הדין צריך לברך אותה קודם המילה משום דכל המצו' כולן מברך עליהן ע"ל צריך לברך קודם המילה וא"כ איך כתבו דמשום דשמא תתקלקל המילה מברך אותה אחר המילה דבר זה ק' להולמו

רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ה

העושה מצוה ולא בירך, אם מצוה שעדיין עשייתה קיימת מברך אחר עשייה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך, כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין או שישב בסוכה ולא בירך תחלה חוזר ומברך אחר שנתעטף אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכן מברך אחר שלבש להניח תפילין, ואחר שישב לישב בסוכה וכן כל כיוצא באלו.

רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ב וכל מצות עשה שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה.

כסף משנה הלכות ברכות פרק יא הלכה ב ודקדק רבינו לכתוב שבין אדם למקום לומר דבמצות שבין אדם לחבירו כגון עשיית צדקה וכדומה אין מברכין עליהן:

תוספות ישנים להלן מ עמ' א ד"ה אי אמרה